מתן מילס

האחאים באים: מדוע נושא תרומות הזרע איננו מוסדר בישראל?

תכירו את האחאים – אנשים שחולקים תורם זרע משותף. עד היום, במדינת ישראל לא ממש התייחסו אליהם, אבל העובדה שנמנע מהם מידע על מחלות גנטיות והאפשרות שיתחתנו עם, ובכן, אחאים שלהם – יותר ויותר מטרידה אותם. מתן מילס, שהכיר את האחאית שלו במקרה, בעקבות הופעה בטלוויזיה, מספר למה זה צריך לעניין גם אתכם

מתן מילס, בן 27 שנולד וגדל בלוד, גילה כשהיה בן 7 שגם הוא וגם אחיו הבכור נולדו מתרומות זרע. "בשנת 97', אבא שלי (לא ביולוגי; ש"ה) נפטר מדום לב, ומכיוון שבעיות לב הן לרוב עניין גנטי, היה חשוב לאימא שלי להרגיע אותי ואת אחי ולהבהיר שהדבר הזה לא בהכרח עובר אלינו", מספר מילס.

תרומת הזרע הייתה, מאותו רגע ואילך, נושא רגיש בקרב האחים מילס לאורך שנות ילדותם, והם די הדחיקו אותו. עד שיום אחד, כשהיה כבר בן עשרים פלוס, מילס קיבל שיחת טלפון לדרום אמריקה ובה נאמר לו שאחיו חולה. "הייתי בטיול הגדול של אחרי הצבא, ואחי איציק הודיע לי שהוא חולה בסרטן. די מהר ארזתי את הדברים, וחזרתי היישר לטיפולים כימותרפיים ולכל הבלאגן. בנקודה הזאת, נושא התרומה התחיל לבעור בי".

מתן ואיציק, הם אחים שנולדו לאותם זוג הורים מתרומות זרע שונות. האמנם, בתחום תרומות הזרע קיים מונח נוסף: "אחאים" – אנשים החולקים תורם משותף, שמהזרע שלו נולדו. מדגם בלתי מייצג שערכתי בשבועות האחרונים לימד שמרבית האנשים לא מכירים את המילה, ונדמה שזה לא במקרה. עולם תרומות הזרע בישראל הוא "ג'ונגל אחד גדול", כפי שאומרת חברת הכנסת עליזה לביא ("יש עתיד"), וההשלכות שעשויות להיות לתרומה – בעיקר בהקשר של מחלות תורשתיות – כמעט שאינן מטופלות ברמה המוסדית. מרבית האנשים שחיים עם הוריהם הביולוגיים ונמצאים בקבוצת סיכון לחלות במחלה גנטית מסוימת, הרי מודעים לכך ונבדקים בהתאם. אלא שמוסד תרומת הזרע לא מאפשר זרימה חלקה של מידע גנטי, ולא מעט אחאים נותרים בערפל.

"אחי התחיל לחלות בגיל 25 – סרטן מסוג די נדיר ברקמת השריר", ממשיך ומגולל מתן מילס את סיפורו. "אני יושב ב'איכילוב' ואומר לעצמי: 'אולי הגֵן הפגום הזה, הוא גן שהגיע לאיציק מהתורם', אבל אני לא יכול לדעת, כי אין מעקב רפואי. ואם בהקשר שלי, זה היה היפותטי, בהקשר שלו זה היה קריטי: בדיעבד, אם הוא היה יודע, אולי היינו יכולים לבדוק מראש אם הוא נמצא בקבוצת סיכון ולבצע מעקב. למחלת הסרטן הרי יש שלבים, ואבחון מוקדם משחק תפקיד מכריע", הוא מספר.

כך התגלגלתי למאבק

איציק נפטר שנתיים לאחר שחלה, ובאחיו מתן המשיכו להדהד השאלות. לפני שאיציק מת, מתן שאל אותו במספר הזדמנויות, "'איציק תגיד, מעניין אותך לפתוח?'", כפי שמספר מתן, כשהכוונה היא לפרטי האימוץ. "והוא תמיד ענה ש'לא'", אומר מתן. "היה לנו אבא שגידל אותנו, הוא נפטר ומבחינתו הסיפור סגור. אבל אני מאז ומתמיד הייתי אדם סקרן מטבעי, ותמיד עניין אותי לדעת".

האחים מילס בילדות

איך באופן כללי היה היחס שלכם לנושא התרומה אחרי שגיליתם?

"כל השנים שמרנו את זה בסוד בתוכנו, פחדנו בעיקר מהפן החברתי. המקום שגדלתי בו הוא לא מקום שמקבל את 'האחר', בלשון המעטה. בתור ילדים נורא חששנו מכל מיני חרמות, כי ילדים הם חסרי מעצורים. חברים הכי טובים שלי לא ידעו, בחורה שיצאתי איתה כמעט ארבע שנים לא ידעה".

לאחר שנים של התחבטויות – אחרי מותו של אחיו ואחרי שסגר את הסיפור שלו עם הטיול הגדול, החליט מתן שהוא יוצא במסע לברר על השורשים שלו. "דיברתי עם אימא שלי וביקשתי ממנה לגשת ל'איכילוב' ולהוציא את הפרטים הגנטיים כמו שצריך. קיבלנו את התיקים שלי ושל איציק. בתדפיס של 'איכילוב' נותנים תשעה פרטים על התורם, והם עוד נחשבים לנדיבים. כותבים שם על המוצא, גובה, צבע עיניים, צבע שיער, גוון עור, הסתברות למחלת הטאי זקס (מחלה תורשתית שרוב הילדים הלוקים בה מתים בשנות חייהם הראשונות) ומקצוע", הוא מספר. משם, פנה מתן לקבוצת פייסבוק המאגדת ילדים מעל גיל 16 שיודעים שנולדו לתרומת זרע.

קיימות כיום בישראל שתי קבוצות פייסבוק מרכזיות בתחום – קבוצת האימהות וקבוצת הילדים. בשתי הקבוצות מעורבות אימהות לילדי תרומות זרע הפעילות בתחום, וההצטרפות אליהן היא עניין סבוך הכרוך בהצגת תעודות ובדיקתן. לקבוצת הילדים יכול להצטרף מי שעבר את גיל 16 והוא בגיר לפי החוק, שכן כבגיר הוא יכול להוציא את פרטי המידע הביולוגי שלו מבית החולים, כפי שמתן מילס עשה. "יום אחרי שקיבלתי את התדפיס", הוא מספר, "מנהלת קבוצת הילדים כתבה הודעה שבעוד כמה חודשים יהיה דיון בכנסת על נושא התרומות, ושאלה אם יש נער או נערה שמוכנים לבוא ולהגיד את שעל לבם. סימסתי לה ישר את הפרטים שלי בפייסבוק ומכאן התגלגלתי לתוך המאבק".

כך במקרה מצאתי את אחותי

לתרומת זרע שלוש קטגוריות: הראשונה, זו של מילס, היא של זוג הטרוסקסואלי שהתחתן, גילה שהבעל עקר והחליט ללכת למסלול של תרומת זרע. הקטגוריה השנייה, היא של אימהות יחידניות – נשים שלא התחתנו והחליטו להביא ילד בגפן. הקטגוריה השלישית, היא של זוגות להט"ביים, שמהווים כרגע את רוב המשתמשים בתרומות זרע בישראל.

וכאן נכנס לסיפור הנושא ההלכתי. מבחינה הלכתית, שימוש בתרומה במסגרת הקטגוריה השלישית אינו מתקבל בברכה: בעוד שילדים מתרומת זרע למשפחה הטרוסקסואלית נחשבים רגילים לכל דבר מבחינת הלכה, ילדים להורים להט"ביים ייקראו 'שתוקים' לפי ההלכה. 'שתוק' הוא מעין ואריאציה של ממזר; המושג נגזר מהרעיון שלפיו כאשר שואלים ילד מאותה קטגוריה מיהו אביו, הוא ישתוק. או כך לפחות ההלכה רצתה לחשוב. ילד 'שתוק' לא יכול להתחתן ברבנות אלא אם אמו מוציאה עבורו תעודת חיתון – מה שכרוך מן הסתם בהתעסקות ביורוקרטית.

כעת אפשר להבין מדוע למתן מילס היה קל יחסית להסכים לשמש כפנים של המאבק, ולהופיע לדיון בכנסת – אחאים אחרים נמצאים במצב גרוע בהרבה. "ערב הדיון", הוא מספר, "התראיינתי לכתבה בערוץ 2 במטרה לעורר מודעות לנושא, להכות בברזל כל עוד הוא חם", מספר מילס. "כמה ימים אחרי קיבלתי פניה מבחורה בפייסבוק שכתבה לי 'היי מתן, חולקת איתך את אותו סיפור חיים. אשמח לשמוע ממך מה אפשר לעשות'. תדרכתי אותה ללכת ולהוציא את הטפסים המתאימים מבנק הזרע ואמרתי לה שאחרי זה אפנה אותה לקבוצת הפייסבוק. היא ענתה שהיא מצאה טופס ישן שאימא שלה קיבלה בזמנו, ושהיא יודעת שהתורם הוא מבנק הזרע ב'איכילוב' ושמוצאו רוסי. עניתי לה – איכילוב, תורם רוסי, זה בוודאות גם התורם שלי".

אחרי שהשניים הצליבו מידע דרך תיווך של מנהלת קבוצת הפייסבוק של הילדים, הם גילו שהם כנראה "אחאים". האחאית של מתן גם סיפרה לו בהזדמנות הזאת שיש לה אח תאום, שכרגע נמצא בטיול בדרום אמריקה, ושלא יודע דבר על הגילוי. "דיברנו בטלפון, שיחה מאוד מוזרה. אם יש סקאלה לרגשות, המחוג אצלי כבר נשבר או משהו. אני זוכר שאמרתי לה שאני, מבחינתי, מוכן שנהיה אח ואחות לכל דבר. עברתי כל כך הרבה בחיים, איבדתי כל כך הרבה אנשים – כך שלהרוויח מישהו זה קל בעיניי. מבחינתי, אני אהיה אח גדול, מכיר ומעורב. ואז גם הבנתי שיש את דורון, אחיה התאום. ובגלל שאני יודע מה זה קשר טוב בין אחים, עברו בי חששות להיכנס באמצע".

ונפגשתם לבסוף?

"נפגשנו, אנחנו ביחסים מאוד טובים. בדיוק אתמול הייתי בפעם הראשונה אצלם בבית. ראיתי פתאום תמונות ממוסגרות כאלו של ילדים, והייתי בשוק – פתאום הדמיון נורא בולט. עם השנים כל אחד גדל אחרת – גובה, סגנון לבוש, תספורת. אלו דברים שמשנים אותנו קצת. אבל כילדים, הדמיון מאוד ניכר". מאז יצירת הקשר, השלושה נמצאים בקשר רצוף ו"מאוד טוב", לדברי מילס. הבחורה משרתת בימים אלה בצבא, ואחיה התאום נמצא בימים אלה בדרום אמריקה.

כך אמנע מאחאים להיכנס לקשר רומנטי

מי שהעלתה את הנושא לסדר יומה של הכנסת, היא ח"כ עליזה לביא, שמנסה בימים אלה להביא להסדרה מסוימת בנושא תרומות הזרע. אנונימיות התורם הקבועה בחוק – מסכימים כמעט כל הנוגעים בנושא – היא עניין הכרחי שאין טעם לשנותו (זאת למרות שאפשר גם אחרת: בשוודיה, למשל, עבר לאחרונה חוק שמסיר את האנונימיות מתרומות זרע). אולם עם זאת, מתגבש ניסיון לבצע מספר התאמות והסדרים שיקלו את חיי האחאים. "הדבר הבסיסי ביותר שכולם משתוקקים לו", אומר מילס, "זה לדעת כמה ילדים יש לאותו התורם".

מתן מילס עם חברת הכנסת עליזה לביא.

לנושא תרומת הזרע נחשפה לביא לפני מספר שנים, כשנכחה בפורום נשי של ארגון "קולך" – תנועת נשים דתיות פמיניסטיות השואפות להגברת השותפות הנשית באורח החיים היהודי. "היום שוק תרומות הזרע בישראל הוא שוק פרוץ, לא מוסדר ולא מפוקח ואין לזה אח ורע בשום דמוקרטיה שפויה או מערבית בעולם", מספרת לביא. "יש סכנה ממשית של מפגשי אחאים, אחים למחצה, וגילויי עריות. סכנה שהיא לא רק תיאורטית, אלא ממש ראינו את זה קורה. פתאום שני אחאים רשומים לאותו הגן בפתח-תקווה, שני ילדים שמשחקים יחד באותו החוג ונמצאו קשורים, ועוד. במדינה קטנה עם שוק לא מפוקח, הדבר הופך מסתם חשש למשהו קונקרטי. מתן הוא דוגמה קלאסית למקרה כזה: בזכות ראיון הוא גילה על שני אחאים הקרובים לגילו".

החוק הועלה להצבעה לפני כחצי שנה, ונדחה. הנימוק היה אז שהממשלה מקדמת תזכיר חוק משלה, שאמור היה להעניק מענה לסוגיות הרלוונטיות, מה שמייתר את החוק של לביא. אלא שהחוק תקוע מאז, וגורמים שמעורבים בתהליך אומרים שכנראה העניין קשור לעובדה כי בראש משרד הבריאות עומד שר חרדי (חבר הכנסת יעקב ליצמן).

בד בבד, מתארגנת בימים אלה גם יוזמה פרטית-למחצה ליצירת מאגר נתונים גדול של ילידי תרומת זרע, שיוכלו להשוות בעזרתו פרטים ולהיווכח האם הם אחאים. מדוע פרטית? משום שהמדינה מסרבת לקחת את זה על עצמה. "הקבוצה למציאת אחאים שהוקמה על ידי מספר אימהות, הבינה שמה שהמדינה מסרבת לעשות – הן יצטרכו לעשות בעצמן. אז הן בנו מאגר מידע גדול ויחד הן מצליבות נתונים", מספרת לביא.

עם זאת, לביא בכל זאת מנסה ליצור באמצעות הצעת החוק מנגנון שיסדיר את נושא המאגר הפרטי: מעורבות המדינה, לפי הצעת החוק, תהיה בפיקוח רגולטורי על המאגר, שיעקוב אחר מספר התורמים, מספר התרומות ומספר הילדים לכל תורם. "יצרנו קשר עם המקימות והבאנו יחד את הנושא לכדי הצעת חוק, מתוך הבנה שחייבים להסדיר את הכאוס הזה", אומרת לביא. "יש צורך לאזן בין פרטיות התורמים, כי בסופו של דבר אנחנו רוצים שיהיו תורמים, וגם ככה אנחנו נמצאים בחוסר מסוים, לבין החשש מגילוי עריות".

"זה אחד הדברים שנורא הרגיזו אותי בדיון", מוסיף מתן מילס. "אתם אומרים שאתם לא רוצים ליצור מאגר שעלול להיפרץ, אבל האבסורד הוא, שמדינת ישראל כבר שנתיים מנסה להקים מאגר ביומטרי של כל התושבים – אז המאגר הביומטרי לא עלול להיפרץ? רק המאגר של האחאים?".

המאגר הביומטרי לא ייפרץ, ומאגר האחאים כן?

הצד השני של ההסדרה, הוא החשש של העוסקים בנושא, ובראשם הבנקים לתרומות הזרע, שככל שתעמיק הרגולציה ותיגע ליותר היבטים של התרומה, כך הנכונות לתרום תפחת. תורמים רבים חוששים שיתגלו על ידי ילדיהם הביולוגיים ותופנה כלפיהם דרישה להכיר באבהותם; מאגר מידע שיחבר בין אחאים, או חקיקה שתחייב תורמים למסור פרטים נוספים, מעבר לאלה שהם מוסרים כיום, תעמיק כנראה חשש זה. כבר עכשיו המגמה בשנים האחרונות היא של ירידה בתרומות.

"הסטטיסטיקה אמנם מראה שכמות התורמים נמצאת בירידה", מחדד מילס, "אבל בו בזמן היא גם מראה שמשתנה מאוד פרופיל התורם – במקום 'ילדים' בגילאי 20-25, מתחילים להגיע גברים מבוססים מגיל 35 ומעלה, ששואפים לתרום מתוך אג'נדה הומניסטית. וברחבי העולם יש עוד פתרונות מגוונים: בקליפורניה לדוגמה הילד רשאי לכתוב מכתב לתורם כשמגיע לגיל 18, חרף האנונימיות".

"תראי, גם אם אני הייתי תורם, הייתי רוצה את כל הכוח אצלי בידיים. אבל מה יקרה למשל אם כתורם, הקמת משפחה ונולדו לך שלוש בנות, ומהתרומות שלך נולדו תשעה בנים? ישראל הרי מדינה קטנה. זו דוגמה למקרה שבו גם לתורם יש אינטרס ליצור מנגנונים לשיתוף המידע". הדוגמה האחרונה עשויה להישמע אנקדוטלית, אבל היא ממחישה בעיה הולכת ותופחת. יש כיום בישראל כ-40,000 ילדים שנולדו מתרומת זרע – וגידול של כ-2,500 כל שנה. במציאות כזאת, סיכון של קשר בין אחאים, הולך ונעשה מוחשי.

"אני מקווה ומאמין שבסופו של דבר החוק יעבור, כי זו התגלגלות של דברים", מסכים מילס. "פעם גם נשים רווקות או זוגות להט"ביים לא יכלו לגשת לתרומת זרע, והיום המציאות שונה. התופעה גדלה, ואיתה הביקוש של ההסדרה. זה עניין של התפתחות ליברלית ופמיניסטית".

הצטרפו לעמוד הפייסבוק של מגזין כותרת*

אוכלוסיות מוחלשות אקטואליה דת ומדינה יחסי דתיים-חילונים כללי     
{ לכתבה "האחאים באים: מדוע…" התפרסמה תגובה אחת }

1 {ירדנה יוסף}

ישנה טעות בכתבה שעשויה להפחיד ללא צורך אמהות יחידאיות וזוגות נשים שהביאו ילד מתרומת זרע.. נכתב שילדם נחשב 'שתוקי' על פי ההלכה ולא יוכל להתחתן. א. אם התורם היה לא-יהודי אין זה נכון כלל ב. אם התורם היה יהודי וזהותו ידועה גם בוודאות הילד לא 'שתוקי' ג. אפילו כאשר מדובר בתרומה אנונימית מיהודי לדעות רבות כגון של הרב עובדיה יוסף, הילד כשר, אינו 'שתוקי'. אפשר להתקשר לייעוץ חינם למכון 'עתים' לגלות איפה ואיך לפתוח הליך לאשר שהילד יכול להתחתן. http://www.itim.org.il

{ הוספת תגובה }

* כתובת המייל לא תופיע בתגובות