אנסמבל סליחה על ההפרעה

"כחולה נפש אתה מרגיש מנוכר מהחברה החרדית"

מה יותר גרוע, להיות סטנדאפיסט חרדי, או חולה נפש חרדי? תכירו את יעקב טייכמן, בן 35 מירושלים ואחד מכוכבי מופע הבידור "סליחה על ההפרעה", העוסק בעולמם של פגועי הנפש. כנראה שלא תופתעו לשמוע שהקהילה שלו מדירה אנשים כמוהו ממשרות ומשידוכים. מצד שני, זה לא מפריע לו לנהל חיים פוריים ביותר, שחלק מהם נטוע חזק בעולם החילוני

"אני תמיד שואל את הקהל, אם מישהו מעוניין לשמוע על היחס של החרדים לחולי נפש", מספר יעקב טייכמן, חרדי בן 35 מירושלים, המשתתף במופע הסטנד-אפ "סליחה על ההפרעה". "ואז אני מיד עונה: 'צר לי לבשר לכם, אבל אין במגזר החרדי חולי נפש'. כל חרדי שתשאל, יגיד לך שהתופעה הזאת פשוט לא קיימת במגזר החרדי".

הסטנד-אפ "סליחה על ההפרעה", שרץ ברחבי הארץ מדי שבוע כמעט כבר שלוש שנים, עוסק בהתמודדות עם מחלות נפש וביחס של החברה למתמודדים עמן. במרכז המופע עומדת קבוצה של שמונה אנשים, שכתבה ומופיעה – כולם, כולל טייכמן, מתמודדים בעצמם עם מחלות נפש. "אני אישית מתמודד עם הפרעה אישיותית שמלווה בדיכאון", אומר טייכמן, "בנוסף, יש לנו כמה עם סכיזופרניה ויש לנו כאלה עם מאניה-דפרסיה".

במופע, הם עולים בזה אחר זה ומופיעים עם חומרים שכתבו על החוויות האישיות שלהם. טייכמן: "אנחנו מדברים על החוויות שלנו מול המטפלים, על חוסר ההבנה ועל התמודדות עם המשפחה. החומרים משקפים בצורה די טובה את ההתמודדות שלנו. אנחנו מעבירים את החוויה של החיים שלנו בצורה הומוריסטית אבל זה עדיין מתאר את המציאות של החיים שלנו".

אפילו המטפלים מתנשאים עלינו

ההשראה ליצירת המופע הגיעה מפרויקט דומה שנוצר בקנדה, תחת השם: "standup comedy for mental health" ("סטנד אפ לבריאות הנפש", בתרגום חופשי), שהדס לוי, אחת ממשתתפות המופע, נחשפה אליו לפני כשלוש שנים. באותה תקופה, לוי, טייכמן ויתר משתתפי המופע המקורי היו פעילים בעמותת לשמ"ה המופעלת על ידי מתמודדים עם בעיות נפשיות למען מתמודדים עם בעיות נפשיות. בעקבות המופע שבו צפתה, לוי פנתה לעמותה וביקשה מהם שיסייעו לה להשיג תקציב ליצירת מופע משלה. העמותה נענתה, ולוי פנתה בעקבות כך למספר פעילים, ביניהם טייכמן, והציעה להצטרף אליה.

"המטרה היא צמצום הסטיגמה", מספר טייכמן, "יש איזו תחושה שאנשים חולי נפש הם לא שווים לאחרים. שהם לא מסוגלים לתפקד בעצמם, להיות עצמאיים וליצור דברים. זאת תחושה שאנחנו מקבלים אפילו מהמטפלים שלנו שחושבים שאנחנו מסוגלים לשרוד רק בזכות זה שאנחנו מטופלים על ידי אנשים שפויים.

"המופע בא להראות שאנחנו יכולים להיות משעשעים, שאנחנו יכולים להכין דברים בעצמנו ולשווק את עצמנו, שאנחנו יכולים לעמוד מול קהל בלי מורא, להביע עמדה ולעמוד עליה. אנחנו יכולים להתווכח עם הקהל, יכולים לנהל איתו דו שיח".

מה משך אותך להצטרף לפרויקט הזה?

"הצטרפתי לפרויקט כי זה היה נראה כמו רעיון משעשע ומאתגר ואני מאוד אוהב הרפתקאות ודברים חדשים. בנוסף, היה לי חשוב לדבר ולהעביר את התחושות של חולה נפש מול החברה החרדית שבה נהוג שלא מדברים על מחלות נפש ומדחיקים את ההתמודדות איתן כך שהמחלה לא מקבלת את היחס שהיא ראויה לו".

בחברה החרדית שופטים אותך במונחים של סטייה

טייכמן הוא בחור עוסק ופורה. הוא אב לארבעה ילדים, לומד בימים אלה לתואר שני באוניברסיטת חיפה ועובד במקביל בנציבות לשוויון זכויות לאנשים עם מוגבלויות במשרד המשפטים, וכמדריך בהוסטל לנפגעי נפש.

מה היחס בחברה החרדית לאנשים שמתמודדים עם מחלות נפשיות? איזה תחושות וקשיים ההתמודדות עם המחלה הנפשית מעלה?

"כחולה נפש אתה מרגיש מנוכר מהחברה החרדית, כשלדעתי היחס המנוכר הזה הוא לאו דווקא תוצר של האבחון שלך כחולה נפש, אלא הוא נוצר בגלל תחושה של חברי הקהילה שהבחור שעומד מולנו לא הולך בתלם. לא מסתכלים עליך כמוגבל נפשית אלה יותר שופטים אותך במונחים של סטייה, של מישהו שלא ענה לציפיות החברתיות ממנו. המשמעות של היחס המנוכר הזה היא שבן אדם חולה נפש הוא לא חלק מהשיח – הוא לא יכול להתמודד על משרות בתוך הקהילה, הוא לא יכול להביע עמדה בדברים חברתיים ובאופן כללי העמדה שלו אינה נחשבת".

בתור חרדי, לא היו לך חששות?

"בהתחלה היו לי הרבה חששות בגלל זה, זה די הפחיד אותי. אני בן אדם חרדי שעומד מול קהל חילוני וזה העלה בי את הפחד שלא יבינו אותי ושלא יצחקו. בנוסף, פחדתי שאני אקבל סנקציות מהקהילה שלי על שבירת המוסכמות וההליכה נגד הזרם. לדוגמה: שיוציאו את הילדים שלי מהמוסדות החינוכיים בהם הם לומדים. אבל אנחנו מופיעים כבר שלוש שנים ורוב החששות האלה כבר התמוססו ולא קיימים".

יעקב טייכמן

בקהילה יודעים שאתה מופיע? איזה תגובות קיבלת מהם?

"אנשים יודעים שאני מופיע מכיוון שהיה לזה סיקור תקשורתי באחד מהעיתונים הנקראים ביותר של המגזר. התגובות שקיבלתי היו מעורבות. יש פרגון אבל גם רחמים והסתכלות עלי כמסכן שלא יכול להחזיק בילדים שלו. יש כאלה שאמרו לי שעשיתי דבר מדהים ושזה חיזוק לציבור החרדי, ויש כאלה שאמרו לי שאסור היה לי לעשות את זה, כי זה פוגע בשידוכים של הילדים שלי וכולי".

מלבד תחושת השליחות וה"הסברה", אתה מרגיש שההשתתפות במופע עוזרת לכם גם באופן אישי בהתמודדות עם ההפרעה הנפשית?

"כן, עם הזמן הגעתי למסקנה שזה מיטיב איתי, שזה משפר את יכולת הביטוי שלי ושזה נותן לי תחושה של שייכות ולגיטימציה. כך, זה מסייע לי בהליך של קבלה עצמית, שכן אני יכול לעמוד מול קהל ולהסביר להם מה אני חווה מבלי שאני מרגיש רגשות אשמה מהחשש שאנשים לא באמת רוצים להקשיב לי. במופע, אנשים מקשיבים לי מרצונם ומתלהבים מזה. בנוסף אלי, אני מאמין שכול אחד מהמשתתפים מקבל מזה תרומה אישית: חלקנו אנשים מאוד בודדים וזאת אחת המסגרות החברתיות היחידות שאנחנו מרגישים בה באמת שווים. זה בהחלט עוזר בהתמודדות עם הקשיים וזה מעצים בצורה משמעותית".

הדילמה האמיתית בנוגע להתאבדות

טייכמן מוסיף שקהל היעד של המופע הם אנשים עם היכרות מוקדמת של נושא בריאות הנפש, או לחילופין אנשים עם עניין בתחום, שרוצים ללמוד על בריאות הנפש מזווית אחרת מהמוכר. "צריך איזו רגישות או הכרה של הנושא כדי להתחבר לתכנים שאנחנו מעלים", הוא אומר. "לא הייתי ממליץ על המופע לאנשים שסתם רוצים לבוא לראות מופע הומוריסטי".

ואכן, צפייה במופע מלמדת שתכניו קשים לעיכול. הם ודאי לא אסקפיסטיים. חלק מהחומרים מתארים התמודדויות קשות שעברו המשתתפים בחייהם ואלה אף עשויים להרתיע אדם שאין לו שום זיקה לתחום. לדוגמה, אחת המשתתפות מספרת במופע על הלבטים שעולים בה בכול פעם שהיא חושבת על התאבדות.

"ניסיתי להתאבד פעמים רבות וכשמחליטים להתאבד, יש דילמה מאוד גדולה", היא אומרת. "אני לא מדברת על השאלה של שייקספיר 'להיות או לא להיות'. הדילמה האמיתית היא באיזה שיטת התאבדות כדאי לבחור! כשחושבים על זה, פתאום נפתח בפנייך עולם קסום, מדהים ונפלא של אפשרויות – לקפוץ מקומה 20? טביעה עם בלוקים מבטון על הראש? אולי חנק מגז? יש לָך אינספור אלטרנטיבות. ובסוף, אחרי כול ההתלבטויות, את מחליטה כמו כול הלוזרים לבלוע כדורי שינה… כמה מקורי".

עם זאת, העובדה שחלק מתכני המופע עוסקים בהתמודדויות לא קלות וברגעים קשים שעברו חברי האנסמבל, לא הופכת את המופע למדכא. המופע מועבר בצורה קלילה ומצחיקה, ובמהלכו המשתתפים מקפידים להיצמד לכללי הז'אנר ולהתמקד בנקודת המבט המשעשעת על החוויות שעברו. והם מצליחים לעשות זאת גם כשמדובר בחוויות קשות במיוחד, דוגמת אשפוזים פסיכיאטרים, הזיות, קשירות למיטה, תופעות הלוואי של כדורים פסיכיאטריים וכאמור – התאבדות.

טייכמן מספר על תגובות מצוינות – נתון לא מפתיע כשמדובר במופע שרץ כבר שלוש שנים. "רוב האנשים חושבים אחרת על בריאות הנפש אחרי שהם שומעים את מה שאנחנו אומרים, התגובות הם חיוביות כמעט תמיד. מפרגנים לנו על זה שאנחנו מצליחים לדבר מול קהל, לייצר דברים בעצמנו ולהרים מופע לבד. אומרים לנו שזה לא מובן מאליו. היו לא מעט מקרים שריגשו אותי, בהם היה אדם חרדי בתוך הקהל שניגש אלי בסוף המופע לשאול שאלות ולהתייעץ לגבי עצמו. זה נותן תחושת סיפוק".

הצטרפו לעמוד הפייסבוק של מגזין כותרת*

אוכלוסיות מוחלשות בריאות הנפש דת ומדינה יחסי דתיים-חילונים מגזין תרבות        
{ לכתבה ""כחולה נפש אתה…" לא התפרסמו תגובות }

{ הוספת תגובה }

* כתובת המייל לא תופיע בתגובות