אילוסטרציה. למצולם אין כל קשר לנאמר בכתבה

ואיזה מסכנים החיילים ששקועים עכשיו בבוץ

חיילים? עניים? תשתדלו לא לשקוע בחובות, כי הצבא לא ממש יוכל לעזור לכם. בנוסף, מנגנוני התמיכה הרגילים של המדינה לא יהיו רלוונטיים עבורכם, והזמן שלכם לא יהיה בידיכם, כך שגם לא תוכלו לעבוד ולהחזיר חובות. אבל אולי בכל זאת לא הכל אבוד

ג', בן 22, הוא חייל בשירות סדיר המשרת כמשק לוגיסטיקה. הוא התגייס בגיל 20 לאחר שקיבל דחיית שירות. הסיבה: הצורך לסייע בבית. "אני גר עם ההורים, ואני משלם חשבונות בבית כי המצב מצריך ממני לשים כסף על השולחן ולעזור", הוא מספר, "וכשהגעתי לצבא, כבר צברתי המון חובות שלא טיפלתי בהם. זאת היתה טעות נגררת. בתור ילד לא הייתי יודע לעשות את החישובים הנכונים, הייתי מבזבז יותר ממה שאני מכניס כדי לעזור להורים, הייתי מושך ומושך כסף, עד שהתחילו לחזור הצ'קים וההוראות קבע, וכך הגעתי לחובות גדולים".

כמה גדולים? ערב גיוסו, לג' היו חובות בגובה 40,000 שקל. למי? לחברות סלולר, טלוויזיה ותקשורת, שאת החשבונות שלהן היה משלם עבור משפחתו. "הרגשתי שאין לי אפשרות להמשיך הלאה ואני נגרר עם החובות האלה. ואז כשהתגייסתי, אמרתי לעצמי שאני לא יכול להמשיך לקרוס ככה ואני חייב למצוא דרך להתחיל ולשלם", הוא מספר.

כך, מצא את עצמו ג' מחפש סיוע משפטי וכלכלי במסדרונות צה"ל. "ניהלתי תהליך ארוך מול המש"קית ת"ש ובפועל, הוא לא עזר לי. היא הציעה פתרונות בצורת מענקים קטנים או הלוואות בסכומים מאוד נמוכים. פה ושם מענק של 400 שקל, או תוספת של 100 שקל לשכר החודשי (810 ₪ בחודש). אני לא מזלזל אבל אנחנו מדברים על סכומים קטנים, לא משהו שיכול לעזור להסדיר חובות גדולים".

ההתנהלות מול מערך הת"ש, גם היא התישה אותו. "בזמנו, קצינת הת"ש הפנתה אותי לקצין העיר. שם, הצהירו שיש עיסוק בחובות אבל בפועל הם לא עוזרים בתחום או מתעסקים בו. אז איך זה עוזר לי?", משתף ג'. בנוסף, הוא אומר, מערך הת"ש לא מתייחס לכל חייל הזקוק לעזרה באופן אינדיבידואלי ובוחן את בעיותיו לעומק, אלא בודק את המקרה שלו דרך קריטריונים יבשים – וכך מחליט. "לא באים לקראתך באופן חדש ואחר – זה הכול במסגרת הביורוקרטיה הקיימת. בקיצור, שום דבר שעזר לי באופן ספציפי", אומר.

השכר עלה לשני שקלים וחצי

נושא גובה המשכורות של חיילי החובה – או כפי שהיא מכונה לעתים, "דמי כיס" – שנוי במחלוקת כבר זמן רב, ואחת לכמה שנים הוא צף מחדש לסדר היום הציבורי, בעקבות עוד יוזמה להגדילו. היוזמה האחרונה יצאה לפועל בינואר 2016, ובה שכרו של חייל קרבי הועלה מ-1,077 שקל ל-1,616 שקל; שכרו של תומך לחימה הועלה מ-784  ל-1,176; ושכרו של חייל עורפי הועלה מ-540 ל-810.

כשדנים בנושא המשכורות הצבאיות, יש לזכור שאחד מכל חמישה חיילים בשירות סדיר גם מקבל סיוע כלכלי קבוע מהצבא, כלומר מעבר למשכורת – מגמה הנמצאת בעלייה מתמדת. בנוסף, בשנים האחרונות גם חלה עלייה דרמטית במספר החיילים שעובדים בקביעות לאחר יום הפעילות הצבאי (כ-20,000 חיילים בקירוב), ובכמות החיילים המוגדרים כ"חיילים בודדים"  – קריטריון שמזכה אותם בתוספת למשכורת (לרוב המשכורות שלהם נעות בין 1,700 ל-3,400 שקל).

לא יהיה מופרך לטעון, לכן, שמשכורת "דמי הכיס" הצה"לית הזעומה מספקת פתרון אך ורק לחיילים מרקעים סוציו-אקונומיים מסוימים – ממש לא לכלל החיילים בצבא. ואלו שלא יכולים להרשות לעצמם את הפריווילגיה של שלוש שנות השֹתכרות בדמי כיס, מוצאים עצמם, כמו ג', מכלים את מעט האנרגיה שהתמרון בין החזית הביתית לצבאית מותירה להם, במאבקים ביורוקרטיים מתישים מול שלטונות הצבא. וזה נכון כמובן רק לגבי מי שאכן התגייס, ולא השתמט אחרי שחזה שזו תהיה מציאות השירות שלו.

קירחים מכאן ומכאן

לא קשה לנחש מה הסיבות למצוקה הכלכלית מלכתחילה: לרוב מדובר בחיילים שמתמודדים, כמו ג', עם מצב כלכלי קשה מהבית – מצב שאף מדרדר אותם לא פעם לכדי ביצוע עבירות. לא מעט חיילים שמרגישים שהם לא מקבלים מענה הולם מהמערכת הצבאית, עורקים ממנה במטרה לעבוד ולהביא כסף הביתה או לנסות ולסגור את חובותיהם. לעתים פחות שכיחות, מדובר בחיילים שהסתבכו בהליכים משפטיים כתוצאה מהתנהלות כלכלית בעייתית.

המערכת הצבאית מוצאת את עצמה עם יכולת מוגבלת ביותר לסייע להם ולשכמותם, והבעיה היותר גדולה, היא שמנגנוני תמיכה אחרים של המדינה, דוגמת שירותי הרווחה, אינם רלוונטיים למשרתים בצבא – ובמובן זה הם נותרים קירחים מכאן ומכאן. וזה לא נגמר כאן. בניגוד לאזרח שנקלע לחובות דומים, הזמן של חייל המוצא עצמו במצב הזה אינו ברשותו: הוא לא יכול לעבוד כמו אזרח, ולהחזיר חובות.

בגדול, מנגנוני הסיוע שמציע הצבא מתחלקים לשניים. הנתיב האחד הוא מנגנוני הסיוע של המפקדים – כלומר תקציבים הנמצאים ברשותם מלכתחילה, ועל כן די זניחים ברוב המקרים. כמו כן מנגנון זה תלוי במידה רבה באופיו ואישיותו של המפקד. הנתיב השני הוא מנגנוני סיוע למפקדים – כלומר תקציבים חיצוניים הניתנים להם במיוחד. בתוכם, אפשר למצוא את מערך הת"ש, שאמון על סיוע בהקלת תנאי השירות לחיילים הזקוקים לעזרה.

בסופו של יום, גם למנגנונים אלה, מהסוג השני, יש תקציבים די מוגבלים; הם עשויים לאפשר הלוואות בסכומים קטנים, מענקים חד פעמיים, תשלומי משפחה או תלושים למצרכי מזון. ואולם – לחייל שצבר חובות של עשרות אלפי שקלים, הם רחוקים מלהיות מספקים.

"נהיה מעגל שאי אפשר לסגור"

מ', בת 20, היא חיילת בודדה שמשרתת בתור רס"פית בבסיס דרומי בארץ. "לפני שהתגייסתי התרחקתי מאוד מהמשפחה בגלל בעיות עם אבי החורג. הכרתי איזה בחור, התאהבנו והחלטנו לגור יחד ולשכור דירה", היא מספרת. לפני שהתגייסה עבדה מ' במפעל והרוויחה 5,000 שקלים בחודש, אך הבעיות החלו לצוף כשגילתה שבן זוגה מכור לסמים. "הוא היה מנהל את הכספים. אני הייתי מביאה אליו את המשכורת והוא היה קונה בזה סמים, ומשאיר לי משהו כמו 500 שקל כדי לשלם שכר דירה של 2,100 ולאוכל בשבילי. אוכל לא אכלתי, שכר דירה לא הצלחתי לשלם וזה נגרר עוד ועוד עד שהתגייסתי".

"החובות החלו להיערם וזה נהיה מעין מעגל שאני לא מצליחה לסגור. כשהתגייסתי הייתי מאוד לחוצה לגבי הכסף, והחלטנו להכניס שותף לדירה יחד אתנו. גם בחירת השותף לא היתה בבקרה שלי, וחבר שלי הכניס אתנו בחור בן 40 שהיה קצת לא בסדר. אותו בנאדם, הלשין על חבר שלי שהיה באותו הזמן עריק מהצבא שהוא מעשן. באה יחידת הבילוש אלינו הביתה, הפכו אותו ומצאו את הסמים. הם לקחו את חבר שלי ישר לתחנת המשטרה והוא נכנס לכלא לשלושה חודשים", מספרת מ'.

כל זה קרה כשהיתה בשירותה הסדיר, עוברת מקורס אחד לשני, ובין משקיות ת"ש שונות. "השירות שלי היה שונה משל אנשים אחרים כי זה לא שעשיתי קורס אחד ועברתי לבסיס קבע: עשיתי קורס יסוד, אותרתי לפיקוד ויצאתי לסיפוח, ומשם, לעוד קורס וסיפוח – כך שהגעתי לבסיס קבוע רק אחרי שנה. ובכל פעם עברתי והחלפתי מש"קית ת"ש, כשכל אחת אמרה לי שיעזרו לי במקום הבא שאגיע אליו – כי שום דבר לא היה קבוע עדיין", היא מספרת.

בינתיים צברה חובות של למעלה מ-10,000 שקלים. "הגעתי שוב למש"קית ת"ש ואמרתי לה: 'תשמעי, אני מבינה שאני בקורס ושאת לא יכולה לעזור לי יותר מדי אבל אני אבודה. אני חייבת לצאת מזה כי תיכף בעל הבית גורר אותי להוצאה לפועל'". במקביל, החליטה לצאת מהדירה שחלקה עם בן הזוג והשותף, אלא שבדיעבד התברר שלא ידעה איך שעליה לפנות את הדירה בתאריך הנקוב – מה שגרר חוב נוסף. בנוסף, השותף, שלא הסכים להתפנות, גרם נזק לרכוש בדירה – נזק שגם עליו מ' נאלצה לשלם מכספה.

אז מה עושים?

אז מה בכל זאת עשוי להיות הפתרון עבור חיילים כמו ג' ו-מ', ועבור רבים אחרים שנקלעים למצוקה דומה?

ג' מספר שכאשר הבין לראשונה שהצבא כבר לא יעזור לו בפתרון בעיותיו, חיפש בעצמו באינטרנט עורכי דין שעשויים להסכים להעניק לו סיוע משפטי בלא תמורה. מי שעזר לו, בשלב הזה, היתה דווקא הפרקליטות הצבאית, שהפנתה אותו לעמותה בשם נד"ן, המורכבת מיוצאי הפרקליטות הצבאית ומעניקה סיוע משפטי לחיילים בסדיר. הוא מדגיש שהתגלגל לעמותה בצורה מקרית, ולא דרך הגורמים שטיפלו בבעיותיו בתוך הצבא.

לאחר שיצר עמם קשר, זומן ג' לפגישה עם אנשי העמותה בתל אביב. שם, נפתח עבורו תיק, ובמקביל, העמותה החלה להעניק לו כלים להתנהלות פיננסית נכונה. העמותה מאמינה שמעבר לסיוע המשפטי, יש להקנות לחיילים ידע על התנהלות פיננסית נכונה עם חשבון בנק יציב וכיצד להימנע ממצב של חובות. העלות: 100 שקל, על עצם פתיחת התיק.

"עבדתי בצמוד לעורך דין גיא קונפורטי, שטיפל בתיק שלי", אומר ג'. "הוא הצליח להגיע להסכמי פשרות עם חברות הסלולר שהייתי חייב להם, ולקצץ לי סכומים משמעותיים מהחובות. גיא גם הצליח להוריד את ההגבלות שהיו לי על החשבון בנק, והסביר להם שאני חייל בשירות חובה וחייב אופציה של חשבון בנק פעיל ומתפקד כדי לעמוד בתשלומים שלי", הוא מספר.

באחד המקרים העזרה של העמותה התגלתה כקריטית במיוחד: זמן קצר אחרי פנייתו אליה, הוטל על ג' – בטעות גמורה הפעם – עיקול מטעם אחד מבעלי החובות על משכורתו הצבאית. "העיקול הזה יכול היה למנוע ממני לעמוד בכל הסדרי החוב שלי ולהכניס אותי עוד הפעם לאותו הלופ. פניתי לעמותה ואחרי טיפול דחוף שלה, הוא הוסר בתוך יום", אומר ג'.

גם מ' פנתה לבסוף לנד"ן, כשבמקרה שלה הפנייה כן נעשתה בתיווך הגורמים הצבאיים הרלוונטיים. "מיד כשהם נכנסו לתמונה", היא מספרת, "גיא, עורך הדין (קונפורטי, אותו עורך דין שייצג את ג'; ש"ה), אמר שאני לא יוצרת קשר יותר עם בעל הדירה, ומעתה זה מתנהל רק ביניהם".

בעל הדירה דרש מ-מ' סכום של 17,000 שקלים, על החוב המצטבר בתשלומים ועל הנזק שגרם השותף. כאן העמותה נכנסה לתמונה. "העמותה למעשה הגיעה עם בעל הבית להסכם פשרה, בו קוצץ סכום החוב ביותר מחצי", היא מספרת. בשלב הבא, היתה צריכה לבקש הלוואה מהבנק על יתרת הסכום, וגם במקרה הזה עו"ד קונפורטי ליווה אותה: "הוא ולימד אותי איך לדבר עם הבנק כדי בכל זאת לקבל מה שאני צריכה. ובאמת הצלחתי להשיג הלוואה ופרסתי אותה לחמש שנים. עכשיו אני יכולה לנשום שוב", מספרת.

מתווכים בין העולמות

פעילות העמותה נעשית כולה בהתנדבות ומבוססת על כישורי ההתמקחות והגישור של עורכי הדין שלה. מקימיה הם שמונה עורכי דין, כמעט כולם כאמור יוצאי הפרקליטות הצבאית שמכירים היטב את נבכיה המשפטיים של המערכת הצבאית. קונפורטי, המשמש גם כמנכ"ל העמותה, מספר שזו למעשה הייחודיות שלה: "כיוון שכולנו מכירים את המערכת הצבאית ואת החיים האזרחיים, אנחנו יכולים לתווך בין העולמות. לי אישית מפריע שמתייחסים לחיילים כאוכלוסייה מוחלשת. אני לא חושב שמי שמשרת את המדינה הוא אוכלוסייה מוחלשת, אלא אוכלוסייה שצריך לפצות על הפערים בה על רקע תנאי השירות שלה".

למה בעצם הצבא לא מצליח בהתמודדות עם הדבר הזה? איך נוצר הוואקום שאותו אתם ממלאים?

"מערך הת"ש הצבאי הוא יותר מנגנון תמיכה ראשונית המוגבל לבעיות יומיומיות כמו חיילים שאין להם מה לאכול או מקום לישון בו. אלה בעיות שהטיפול בהן נמצא בתעדוף גבוה יותר מאשר בחובות כספיים גדולים, ולמזלנו לא שמעתי על מקרה של חייל שנתקל בבעיה כזאת ולא קיבל מענה. אנחנו הקמנו את העמותה פשוט כי ראינו שיש חתיכה חסרה בפאזל הזה.

"תראי, החוויה שלי היא לא שהמערכת הצבאית אטומה, אלא שהצבא כגוף לא צריך לקחת אחריות על בעיות אישיות של חיילים. אני חושב שיותר נכון שהבעיה תיפתר במגזר השלישי או בסקטור הפרטי. אנחנו בוחרים לתת את הסיוע הזה לחיילים גם כהוקרה על שירותם ותרומתם וגם בגלל שאורח החיים שלהם שונה מאורח חייהם של אזרחים אחרים שיש להם פנאי ויכולת לנתב את חייהם בדרך בה יבחרו".

ובאמת, נתונים מסקר פנימי שהזמינה העמותה מראים כי 83% מהחיילים מרגישים שבעת צרה או הסתבכות משפטית המפקדים יבואו לעזרתם – נתון מרשים שמגבה את תפיסתו של קונפורטי לגבי רצונה העקרוני של המערכת לעזור. גם ג' ו-מ' לא חשו באופן אישי שהצבא לא מעוניין לעזור להם, אלא פשוט לא יכול.

"תמיד הרגשתי שיש נכונות של הצבא לסייע – גם אם זה לא בסגירת החובות", אומר ג'. "המפקד שלי תמיד היה נותן לי לצאת מוקדם לעבוד, ולהיפגש עם העורך דין והיתה התחשבות גדלה בנסיבות. עכשיו אני עושה קורס השלמת השכלה דרך הצבא שזו גם מתנה גדולה שקיבלתי, אמא שלי מקבלת תשלומי משפחה מהצבא בסכום של 248 שקל בכל חודש (הטבה שמקבלים חיילים מרקע סוציו-אקונומי נמוך; ש"ה) ואני מקבל לפעמים בחגים תלושים לקניות. כן עוזרים לנו בדברים הקטנים".

מ' לעומתו, חושבת שההתחשבות של הצבא היא נטו פקטור של מפקדים. היא עצמה נכוותה ממנו דווקא. "בזמנו רצו לתת לי מענק חד פעמי מהצבא, שזה משהו שיכול להגיע ל-3,000 שקלים. אבל מה שקרה זה, שבאותו הזמן לא הייתי ביחידה שלי, ואף אחד לא נתן את הדעת לזה שאני צריכה כמה שיותר כסף, כדי לצאת מהחוב – ובסוף הביאו לי רק 300 שקל".

במקרה אחר, המפקדים לא אישרו למ' לצאת לחופשה מיוחדת של חודש ימים במטרה לעבוד ולהשלים הכנסה. עכשיו, כשהתקדמה בתפקיד והיא בבסיס חדש, היא מרגישה שכן מבינים סוף סוף את הצורך שלה – ורוצים לעזור. "זה נורא תלוי איפה נמצאים בצבא ומי האנשים מולך. בעבר לא התחשבו בי אבל היום ממש כן ואני מצליחה לעמוד על הרגליים".

הצטרפו לעמוד הפייסבוק של מגזין כותרת*

אוכלוסיות מוחלשות התאגדות כללי מנהל תקין צבא       
{ לכתבה "ואיזה מסכנים החיילים…" לא התפרסמו תגובות }

{ הוספת תגובה }

* כתובת המייל לא תופיע בתגובות