מתוך פליקר

ג'אווה ודעה קדומה

כשמתכנתת נשאלת שאלה במהלך עבודתה ולא יודעת את התשובה, מייחסים את זה בדרך כלל להיותה אישה. לא פעם מייחסים חשיבות מוגזמת לבגדים שהחליטה ללבוש, ובאופן כללי גורמים לה להרגיש אאוטסיידרית ותלושה בסביבת העבודה הגברית. שלא לדבר על הרגע שבו היא מודיעה שהיא בהריון. מתכנתות צעירות מספרות מדוע בהייטק גברים ונשים אינם שווים

כאשר שריל סנדברג, סמנכ"לית התפעול של פייסבוק, הגיעה בשנות ה-90 לפגישה באחת מהחברות הגדולות דאז, היא ביקשה להיכנס לשירותי הנשים, אך למרבה הפליאה לא היו כאלה. כששאלה מדוע, נענתה שאין בכך באמת צורך, כי אין הרי נשים בהייטק.

מיעוט הנשים בענף ההייטק – ובפרט בתחום התכנות (להבדיל ממשאבי אנוש, או אסטרטגיה) – הוא עובדה. לפי נתוני הכלכלן הראשי, רק 25% מהסטודנטים בתארי הנדסה הן סטודנטיות. ליחי גרשט, מנהלת מוצר בחברת "פלייבאזז" המייצרת פלטפורמה לתכני משתמשים, מספרת ש"בכל שנותיי הלא מעטות בתעשייה עבדתי רק עם שלוש מתכנתות, וזאת לעומת תפקידים כמו שלי, שמעט יותר נפוצים בקרב נשים".

"יצא לי לא פעם להיות האישה היחידה בחדר, נתקלתי באינטריגות גבריות ובהערות שוביניסטיות", מספרת דר כחלון, סטודנטית לפיזיקה באוניברסיטת תל אביב. טובה טטיאנה חנימוב, סטודנטית בת 23 להנדסת חשמל ואלקטרוניקה, מוסיפה: "התרגלתי להיות האישה היחידה בחדר ועם הזמן למדתי את השפה המקומית".

למעשה, הבעיה מתחילה עוד הרבה לפני הלימודים האקדמיים. פחות צעירות בוחרות ללמוד לימודי מדעים כבר בבית הספר היסודי, ואחר כך גם במגמות מדעיות בתיכון. "הכל מתחיל ונגמר בחינוך – צריך להדגיש את חשיבות הקריירה לצעירות", אומרת חנימוב. גרשט מחזקת ואומרת שאם נחנך את הדור הצעיר לשוויון, כך שגם נשים יאמינו ביכולתן ללמוד כל נושא שיבחרו מבלי לחשוש מכישלון – רבות יותר יחושו בטוחות לצאת ללמוד את מקצועות ההנדסה.

לכתוב את התוכנה הראשונה בגיל 10

דר כחלון היא דוגמה לבחורה שכבר מגיל צעיר לא חששה ללכת אחר תחום העניין שלה, אף על פי שהוא עשוי להיתפס 'גברי' – היא לימדה את עצמה תכנות באמצעות מדריכים מקוונים ואת התוכנה הראשונה שלה כתבה כבר בגיל 10 (!). בתיכון המשיכה בלימודי מחשבים ואלקטרוניקה. ועם זאת, היא מספרת שהענף מציב בפניה שלל אתגרים, השמורים לנשים בלבד. "בעיניי זו מלחמה יומיומית. הגעתי ליעד שהצבתי לעצמי למשל בתחום השכר, אבל כבר למחרת צץ אתגר חדש, בדרך כלל חברתי – למשל, לשפוט את הבגד שהחלטתי ללבוש באותו יום. זה מצב שלעולם לא נפסק", היא אומרת.

גם חנימוב מעידה ששברה בחייה הקצרים לא מעט תקרות זכוכית. "למדתי להצליח לבד, וכן – שברתי תקרות זכוכית של מין, מגזר ומעמד כלכלי". שתיהן מציינות את בני הזוג שלהן (העובדים גם הם בהייטק) כמקור תמיכה עיקרי. "לפעמים אני מגיעה הביתה אחרי יום עבודה ומשתפת את בן זוגי בחוויות היום – וכיוון שהוא מכיר היטב את תחום ההייטק, הוא מצליח לעודד ולהרגיע אותי. אני לא מרגישה לבד". אומרת כחלון.

כחלון, שעובדת בחברת סטארט אפ המפתחת מערכת למניעת פריצות מרחוק לרכבים, מספרת שתמיד היתה "אחת מ…": "באגף המודיעין הייתי חיילת אחת מתוך 50 חיילים, בעבודתי הראשונה הייתי עובדת אחת מתוך 12 עובדים, בסטארט אפ השני בו עבדתי הייתי בחורה אחת מתוך 30 בחורים וכיום אני אחת משמונה עובדים גברים".

בעת שהשתתפה בכנס אבטחת מידע בסינגפור, בקיץ 2016, נכחה בהרצאה של קייטי מוסוריס, המנהלת דאז של תחום תכנות אבטחה במיקרוסופט, ומה ששמעה שם – גרם לה פתאום לראות את הדברים בצורה בהירה יותר. "היא דיברה על קשיי הנשים בעולם ההייטק והציגה את הגברים כבעלי פריווילגיה להיות בינוניים. הרי כשאישה תטעה, היא תישפט בחומרה וכך גם כאשר תתעצל. לעומתה, הגבר לא יזכה ליחס דומה".

לכחלון אין ספק שככל שיימצאו יותר נשים בעולם ההייטק, כך יפחת העול הכבד המוטל עליהן בשל היותן הנשים היחידות במקום עבודתן, וביחס ישר לכך – יפחת גם הצורך התמידי להוכיח את עצמן כל הזמן. "אני למשל לא מרגישה בנוח לענות על שאלות מבלי שווידאתי קודם לכן שאני יודעת את התשובה הנכונה במיליון אחוז, כי ברור לי שבמקרה שלא אדייק, יעשו לי חיים קשים".

נשים יודעות להציב גבולות

לתחושתה של כחלון, הציפיות מנשים בעולם ההייטק שונות לחלוטין מאלו המופנות כלפי הגברים, היתה נוכחת לדבריה בכל מקום שאליו הגיעה. "בכל מקום שהייתי, תמיד קרה אחד מהתרחישים הבאים: או שחשבו שאני עלמה במצוקה והציעו סיוע ופידבקים גם כשלא הייתי זקוקה לכך, או שראו אותי כוונדר-וומן שיודעת הכל. בפועל, אין לזה שום קשר למציאות".

"עם זאת, רואים שיפור", היא מוסיפה. "עד כמה שזה ישמע סטראוטיפי, מעסיקים מבינים כי לאישה יש ערך מוסף כשהיא חלק מהצוות. הן יודעות להציב גבולות. יש הרבה מנהלים שנתקלתי בהם שלא יהססו להודות שהאישה היא העובדת הכי טובה אצלם בצוות".

כחלון, בחורה בתחילת שנות העשרים לחייה, טרם פגשה באתגר הבא שמזמן הענף לעובדותיו: תפקוד מלא במקביל לאימהוּת. ליחי גרשט מ"פלייבאזז" מספרת ש"כבר בראיונות העבודה אנחנו נתקלות בשאלות בסגנון 'מה מצב הרחם שלך?'". גם היא עצמה, לאחר שילדה את בתהּ הראשונה, הבינה שחייה המקצועיים דורשים שינוי ונאלצה 'לחשב מסלול מחדש'. "פתאום מקום העבודה הקודם שלי נאלץ להתרגל לליחי אחרת, כזאת שלא יכולה להישאר שעות נוספות וצריכה לצאת בשעה 15:00 מהמשרד. לא לכל מקומות העבודה זה מתאים ומסיבות שונות החלטתי לעזוב את החברה הקודמת שבה עבדתי".

מבחינתה, השינוי צריך לבוא מהמעסיקים. "מעסיק צריך להתגמש. לא רק עבור אימהות אלא עבור כל עובד או עובדת בחברה – גם אם מבקשים לצאת מוקדם ללימודים או לסידורים אישיים. לא אמור להיות תו תקן של 'מקום ידידותי לאימהות'" היא מסמנת בידיה סימן של מירכאות, "צריך, פשוט, להיות שוויון אמיתי, בין אם אתה אב יחידני, סטודנט לתואר שני, אם טרייה וכו'. נדרשת הבנה כוללת שעל מקומות העבודה שצריך להיות ידידותיים לכולם".

לידיעת הקייטנים במחנות הקוד

SHE CODES הוא ארגון ללא מטרות רווח שהוקם לפני שלוש שנים לאור ההבנה כי גברים ונשים אינם שווים במיוחד בעולם ההייטק. מזי טרודנסקי, אחת ממנהלות הסניף של הארגון באוניברסיטת תל אביב, מספרת ש-SHE CODES היא למעשה קהילה נשית חברתית תומכת, שבה כל אחת עוזרת לשנייה. כל מה שצריך כדי לקחת חלק בפרויקט הוא מחשב אישי ואוזניות. יש לפרויקט 33 סניפים ברחבי הארץ, כשאת סניף האוניברסיטה, שהיה בין הראשונים שהוקמו, מתפעלות 15 מתנדבות. טרודנסקי מספרת שבכל מחזור בסניף של אוניברסיטת תל אביב מגיעות כ-100 מתעניינות.

"בפרויקט קיימים מסלולי לימוד 'נישתיים' ללא תשלום בתחומים כמו פיתוחי אפליקציות לאנדרואיד ושפת הקוד פייתון, ובהם מקבלות הצעירות הצצה לעולמות חדשים בעזרת מדריכות שאיגדו חומר בנושא. בסוף כל מסלול, התלמידות צריכות להגיש פרויקט גמר, וזאת כדי להכין אותן לקראת ראיונות למשרות בעולם ההייטק – שבו המרואיינים נדרשים בדרך כלל להציג לפחות תוצר עצמאי אחד". לארגון SHE CODES פרויקט נוסף בשם "The Next Generation" הפונה לתלמידות תיכון (כיתות ט' עד י"ב) ומאפשר גם להן להתנסות בעולם הטכנולוגיה כבר בגיל צעיר.

בארצות הברית היתה זו קרלי קלוס, אחת מדוגמניות הבית של חברת ההלבשה התחתונה "ויקטוריה סיקרט", שהעלתה את הנושא של נשים מתכנתות לסדר היום, לאחר שנרשמה בשנת 2016 לאוניברסיטת ניו-יורק במסלול לימודי תכנות במקביל לקריירת הדוגמנות. קלוס היא כיום אקטיביסטית למען מתכנתות ואף הקימה פרויקט בשם "KODE WITH KLOSSY" (משחק מילים המתכתב עם איות של קרלי קלוסי באנגלית – ב-K ולא ב-C כנהוג; ע"י), שמטרתו העיקרית היא לעודד צעירות להשתלב בעולם הקוד והתוכנה ולסייע להן להוביל בתחום. הפרויקט מארגן "מחנות קוד" חינמיים שנועדו לצעירות בגילאי 13-18 המעוניינות ללמוד את הבסיס של עולם התכנות. חלק מבוגרות המחנה גם ממשיכות ללימודי מקצועות ההנדסה; אחת מהן הצהירה בעבר בסרטון תדמית לפרויקט ש"המחנה נתן לי את הביטחון להירשם לקורס הנדסת מכונות בבית הספר שלי, ובאופן לא מפתיע – אני הבחורה היחידה שם".

המרואיינות הישראליות ממליצות להתמיד ולכוון גבוה, למרות התנאים החיצוניים הקשים. המוטו של טובה טטיאנה חנימוב, היא מספרת, הוא "תכווני לשמים, מקסימום תיפלי בין הכוכבים. זה אומר שלרדת למטה את תמיד יכולה". דר כחלון מוסיפה: "אל תפחדי לחקור ולנסות, יש הרבה מדריכים ברשת ואפשר למצוא קהילות תומכות כמו SHE CODES". מזי מ-SHE CODES מסכמת: "חברות הייטק מחפשות נשים, אין סיבה שזו תהיה נחלתם של הגברים, גם לנו מגיעה עבודה מאתגרת, שכר ותנאים סוציאליים מעולים".

הצטרפו לעמוד הפייסבוק של מגזין כותרת*

אוכלוסיות מוחלשות אוניברסיטת תל אביב הייטק התאגדות זכויות עובדים מגדר מגזין עולם העבודה צדק חברתי      
{ לכתבה "ג'אווה ודעה קדומה" לא התפרסמו תגובות }

{ הוספת תגובה }

* כתובת המייל לא תופיע בתגובות