הכותב (הכי ימני), עם החברים מפלוגת המילואים, במהלך תעסוקה

באנו למילואים, חשבנו שמרוויחים כמו בחיים

הסטודנטים מהווים חלק משמעותי ממערך המילואים, ועם זאת החוק שעל פיו מחושב שכרם מפלה אותם לעומת האחרים. דרושה הצעת חוק שתתקן את העיוות. דעה

להיות מילואימניק זה אף פעם לא פשוט, לא משנה באיזה שלב בחיים אתה נמצא. לעזוב את האישה והילדים, את העבודה או את הלימודים, ולקבל בתמורה שבועיים של שינה בשטח או חודש של אבטחת יישובים – זו לא בדיוק העסקה הכי מתגמלת. נכון, להיות מילואימניק זו גם זכות גדולה, ויש כאלה שאפילו נהנים חלק מהזמן, או משתדלים ליהנות. אבל מדוע דווקא האוכלוסייה המעטה שתורמת צריכה לספוג הפסדים נוספים?

ואם יש מגזר אחד שסובל אפילו יותר ממילואימניקים, אלה הסטודנטים המילואימניקים. אוכלוסיית הסטודנטים המשרתים במילואים היא חלק משמעותי ממערך המילואים, אך עובדה זו לא מונעת מהמדינה להערים עליה קשיים רבים – עד כדי כך שרבים מהם מעדיפים לא להתייצב לשירות. הבעיה העיקרית – מעבר לנושא הבלתי נמנע של הפסד ימי לימודים, שרוכך מעט באמצעות החוק שמגביל את תקופת השירות ל-21 יום בשנה אקדמית אחת – היא נושא השכר.

חוק המילואים החדש, שנחקק בשנת 2008, אמנם שיפר את התנאים של משרתי המילואים, אך נדמה שהתיישן בינתיים. על פי החוק, תגמול המילואים מחולק לפי סוגי זכאים: סטודנטים מקבלים במרבית המקרים את שכר המינימום עבור יום מילואים – 196 שקל ליום עבודה של שמונה שעות, ובחישוב שעתי כ-24.5, כלומר יותר משני שקלים מתחת לשכר המינימום שעומד על 26.88 לשעה. כלומר, אף על פי ששכר הסדיר עלה באופן משמעותי מאוד בשנים האחרונות (ובצדק), דווקא שכר המילואימניקים נשחק. ומצב שבו מילואימניק מפסיד כסף על עצם שהותו במילואים הוא מצב שאי אפשר להשלים עמו, ושבנוסף, עלול להזיק למוטיבציה של הסטודנטים שנקראים לשירות.

כדי להסביר איך הגענו למצב כזה, יש לפרט מעט על מנגנון התגמול למילואימניקים. אופן התשלום למילואימניקים שכירים (להבדיל מעצמאים), עובד כך שהשכיר נותן למעסיק שלו את האישור על ביצוע ימי השירות, המעסיק מעביר את האישור לביטוח לאומי, הביטוח הלאומי משלם למעסיק את סכום המשכורת, על פי ממוצע של שלוש המשכורות אחרונות, והמעסיק משלם אותה ישירות לעובד שלו. לכאורה החוק הוגן, אלא שסטודנטים רבים בכל זאת נופלים בין הכיסאות ומקבלים בתום השירות משכורת נמוכה מכפי המגיע להם. למה? פשוט מאוד: מכיוון שרבים מהם מועסקים במשרות חלקיות ועובדים רק חלק מסוים מהשבוע, ומכיוון שהתגמול מחושב על פי שבוע עבודה שלם – השכר המשולם להם על יום מילואים אחד לא מגיע לסכום שאותו היו מרוויחים על היום הזה בעבודתם. לשם המחשה, קחו מאבטח, מלצר או ברמנית שמקבלים 35 שקל לשעה. עבור יום עבודה הם יקבלו 280 שקל, אבל מכיוון שהם עובדים רק שלושה ימים בשבוע – עבור שירות בן שבעה ימי מילואים, הם יקבלו, לפי מחשבון השכר בביטוח לאומי, רק 196 שקל ליום.

בשירות מילואים יומי ("חד יומי"), השכר משולם לפי 140% משווי של יום עבודה מינימלי, כלומר 274 שקל ליום – גם כאן, סכום שלא מצליח לכסות את ההכנסה היומית של סטודנטים רבים. עבור סטודנטים שחיים גם כך מהיד לפה, ונאבקים לפרנס את עצמם בין שיעורים ומבחנים, מדובר בהפסד לא מבוטל, בוודאי כשהוא מגיע לאחר ימים ארוכים של מאמץ תובעני. האם לא הגיע הזמן לעדכן את החוק?

יש לציין שחיילי המילואים מקבלים בנוסף לשכר גם בונוס, מדי חודש מאי, בהתאם לכמות הימים שביצעו. אולם בונוס זה מוגדר בחוק כהוקרה לדברים אחרים שמקריב מילואימניק, כמו זמן עם המשפחה, הפסד ימי לימודים, יום עבודה ארוך במיוחד וכו' – הוא איננו קשור בשום צורה לחישוב השכר.

חברי כנסת רבים מתפארים בכך שהם דואגים לחיילי המילואים. הגיע הזמן שאחד מהם ירים את הכפפה ויקדם חוק חדש, שבו השכר יהיה מעודכן לכל הפחות לשכר מינימום, ורצוי גם שיעלה עליו. במסגרת הצעת חוק שכזאת, סטודנט שעובד במשרה חלקית צריך לקבל את שכרו בהתאם, בחישוב לפי עבודה יומית, ולא שקל פחות. זה המינימום הנדרש על מנת שאלה שתורמים למדינה יקבלו כמו כל השאר, ולא פחות מהם.

* הכותב הוא סטודנט ומשרת מילואים פעיל.

הצטרפו לעמוד הפייסבוק של מגזין כותרת*

אוכלוסיות מוחלשות סטודנטים עולם העבודה צבא          
{ לכתבה "באנו למילואים, חשבנו…" התפרסמו 2 תגובות }

1 {בת}

לא הבנתי מאיפה הנתון על ה196 ש"ח, אבל מי שמרוויח מינימום על הנייר (מלצרים/ברמנים וכו) מקבל 274 ש"ח על כל יממ. נכון שזה עדיין פחות ממה שעושים עם טיפים וכו' אבל זה ממש לא 196.
בתור מישהי שעובדת 2-3 משמרות בשבוע ומקבלת שכר שעתי אשמח להציג בפניכם שזה אכן כך.

2 {אזרח}

לא עושים מילואים במדינת עולם שלישי.

{ הוספת תגובה }

* כתובת המייל לא תופיע בתגובות