שוט טבעוני. תצלום: טל שדה

אדוני מוכן להצליף בי בשוט טבעוני, כדי שהחיות לא יסבלו?

רועי שרז מייצר במו ידיו אביזרי סאדו-מאזו יצירתיים ביותר. המשותף לכולם: הם טבעוניים. השוטים הם מעור מלאכותי, מחומרים שאיתר בעצמו, ויש גם מחבטים שנועדו להשאיר צורות על העור. בעתיד הוא מקווה להכין דילדואים עם זנב של חד-קרן. אז מה הסיפור שלו? ביקור בבית שלו מכסה טפח ומגלה טפחיים (עם סימני מכות עליהם)

"נכנסים לסשן עם כללי ספירה. הכל מתרחש לאט, זה סוג של טקס. הפרטנרית לא רואה, היא רק מרגישה. היא מולי ואני אומר '20'. אני מעביר את השוט על העור שלה ואומר 'בזמנך החופשי'. היא יודעת שאני ממתין שהיא תגיד '1'. ואז אני קשוב לקצב הספירה שלה. לפעמים יש פאוזה, לפעמים הגוף מגיב קצת אחרת. המטרה היא לבנות את העוצמה ולא לפוצץ. היא נותנת את המפתחות לגוף שלה ואומרת לך: 'תנהג'. מול דבר כזה אתה חייב להיות מאוד קשוב. צריך לשים לב לסאונד שיוצא ממנה. כשאתה רואה דמעות אתה מבין שהגבול קרוב".

כשרועי שרז נכנס לפני קצת יותר מעשור לעולם הבדס"מ – ראשי תיבות של קשירה, משמעת וסאדו-מזוכיזם – הטבעונות כבר היתה אופנתית למדי. הוא עצמו צמחוני זה 14 שנה, ו"כ-80% טבעוני", כדבריו. השילוב בין שני תחומי העניין התחבר בראש שלו למונח: "בדס"מ טבעוני". "חשבתי לעצמי שאם יש אנשים שהם עד כדי כך טוטאליים בתפריט שלהם, בטוח יש אנשים שלא מוכנים להחזיק שוט שעשוי מעור אמיתי", הוא אומר.

תחילה שרז היה משוכנע שעלה על משהו חדש, חסר תקדים, אבל בירור קצר הבהיר שהיו מי שחשבו על זה קודם. זה לא מנע ממנו לגשת למלאכה וליצור שוט טבעוני, אחרי שנים שבהן עסק בסוגים רבים ומגוונים של מלאכות יד, ויצירה בכלל.

את השוט הראשון יצר לשימושו הפרטי. הוא נולד לאחר שמונה שעות של עבודת יד מייגעת. זה היה אובייקט די ארעי, מחומרים פשוטים שמצא בארון ורצועה מחיקוי של עור – האמת שעד היום הוא מחפש את החומר שממנו היתה עשויה. בהמשך הדרך, שרז החל לחפש חומרי גלם בחנויות, פיתח בעצמו כלי עבודה ייעודיים, ושכלל אותם עוד ועוד. "הייתי מתעסק עם סבך של חוטים, מלפף אותם על חבל, גוזר אתם ושורף כל חוט בנפרד בצורה מדיטטיבית", הוא מספר. "בהתחלה הייתי עושה את זה מסביב לכיסא, ואז עברתי לקרש חיתוך מעץ עם שני ברגים".

רועי שרז. תצלום: טל שדה

היום קולקציית השוטים של שרז – שאותה הוא מוכר בדף הפייסבוק שלו, בצד שאר הפריטים שהוא מכין – מגוונת למדי. היא רחוקה מלהיראות גנרית, ונראה שכל הפרטים בה מוקפדים. מצאנו אצלו בתפריט את "שוט אהבה", שכולו צבע ורוד עז, עם אבן רוז קוורץ המשובצת בידית האחיזה; שוט שמשובץ בו ספינר לקליינטים עם בעיות קשב; שוט עם טקסטורה של נחש ומראה פאלי מובהק; ושוטים שרק נראים מאיימים, אך עושים רושם כמתאימים לאנשים שהתלהבו מהספר והסרט "חמישים גוונים של אפור" (שחוזר במהלך השיחה עמו מספר פעמים).

"עם הזמן הייתי צריך ליצר שוטים שהם בעיקר הנראות שלהם", הוא אומר. "יש גם קהל כזה, שיהיה מוכן להשקיע מאה שקל על שוט ולא יותר. זה שוט למתחילים, והוא לא בהכרח משאיר סימנים על העור".

וזה שוטים שעושים את העבודה עבור מי שמתעסק בבדס"מ?

"השוטים שאני מכין מחוטים הם בדרגה כאב של, נאמר, 1 עד 7, מתוך 10, כך שהם לא חייבים לשמש לסאדו מאזו, אבל בהנפה הוא נהיים כואבים. הם אמנם נראים עדינים והם יכולים להיות עדינים, אבל גם יכולים להיות נורא כואבים. הצגתי ליצרן בתעשייה את הפריטים והוא אמר שזה לא נראה כואב. אחרי שהוא לקח את הפרטנרית שלו לחדר האחורי והם ניסו את השוטים, הוא לא יכול היה שלא לקנות את הכל".

"הכאב הוא רק נישה בעולם הסאדו"

שרז מסביר שבעולם הסאדו חייבים להיות כללים ברורים – לא בהכרח כתובים, אבל אסור שדברים ייצאו משליטה. כך למשל יש אזורי גוף שלא מצליפים בהם, דוגמת "אזורי הצוואר, האגן, הצלעות והידיים מהשרוולים ומטה – אלה מקומות שלא מתקרבים אליהם", הוא אומר. "כי בסופו של דבר המטרה היא לא לגרום נזק ולהכאיב למי שמולך, לפחות לא אצלי. המטרה היא להעביר חוויה דרך מיניות ואנרגיה שהיא יותר כוחנית ויש ערובה להענקת אמון ושליטה".

מבחינת הרכב השחקנים, בצד השולט יש דום או מלכה, ובעבר השני – עבד או נשלטת, בהתאמה. יש גם ג'וקר בחפיסת הקלפים, "הסוויץ'", שזה מי שמגדיר את עצמו גם כשולט וגם כנשלט, בהתאם לסיטואציה. שרז טוען שהחזקת עבד או נשלטת לצד זוגיות קבועה הוא דבר טריוויאלי למדי. "האישה למשל מחזיקה עבד כשהגבר שלה לא מממש את הרצונות שלה, ובאותו האופן יש גברים שלא מקבלים מרות בבית ורוצים מישהי חיצונית שתָראה להם מה זו שליטה". בדרך כלל זה מקובל על שני הצדדים, למקרה שתהיתם.

מה הפרופיל של הלקוח הממוצע?

"אין ממש לקוח ממוצע. יש סוגים שונים של אנשים שנמשכים ומתעניינים, ומגיעים גם אנשים שרוצים ללמוד להכין שוטים".

בשנים האחרונות, הוא אומר, התפיסה די השתנתה – עובדה שהוא זוקף לטובת "חמישים גוונים של אפור". "אנשים הבינו שזה לא 'תפוס אותי, פוצץ אותי ואני אגיד לך תודה'. יש עניין של משחקי תפקידים, של נראות וחזות שאתה מייצר. זה לא ממש הכאב. הכאב הוא נלווה, הוא נישה בתוך העולם הסאדו".

אבל, הוא מוסיף, הדעות הקדומות ממש לא נעלמו: "השוק מתפתח אבל הרבה אנשים מפחדים שיקשרו אותם עם דברים כאלה. יש עדיין תפיסה ש'מי שקונה שוט הוא בטח סוטה, מקולקל או מתעלל'. אנשים אוטומטית לוקחים את זה לאזור של פחד או אלימות, אבל אצלי זה קודם כל אמנות. מעבר לפחד, יש גם מבוכה ולאנשים עדיין קשה להיחשף לתחום. כך יוצא שהם מזמינים בדיסקרטיות באינטרנט, אבל מקבלים מוצר שהוא צעצוע לפורים".

מה חשוב ללקוחות כשהם באים לקנות אצלך?

"אנשים מחפשים משהו שייראה כואב, כי שוט עם נוכחות יכול לעשות את העבודה מבלי בכלל להניף אותו. הוא יכול להיות תלוי בחדר בין שני אנשים בחדר המיטות, כמו נר אווירה", הוא מחייך, "הציפייה היא שאנשים יתלו שוט שהכנתי בסלון הבית שלהם".

אתה שמח לראות אותי, או שיש לך מחבט בייסבול בכיס

שרז עומד לחגוג החודש 38, וזה ממש לא ניכר עליו. הוא מגדיר את עצמו אמן רב-תחומי ומספר שהחל את דרכו ככזה בגיל 13, לא פחות. הוא היה מלקט אז חומרים, בעיקר בטבע, ועושה בהם ניסויים: כך גילה שאבקה של אבוקדו מתפקדת כחומר בעירה נהדר; שטושים זרחניים (מרקרים) יוצרים גוון זרחני לשיקויים; ושאפשר להכין מנורת שנדליר מכוסות פלסטיק של תמי 4. במהלך השנים גם נגע בייצור תכשיטים, פיסול, צילום, סדנאות יצירה ובצד זה גם הדריך אוטיסטים.

שוט עם ספינר בשביל בעלי הפרעת קשב וריכוז

הדבר הקבוע ביותר לאורך הדרך המגוונת שעשה, היה שכמעט בכל תחנה הקים דוכנים וירידים עם יצירותיו העצמאיות. לימים הוא השכיר חנות וגם ניהל רשת חנויות יצירה. "כששואלים אותי אם למדתי אמנות, אז אני מראה שזו האמנות שלמדתי. הייתי נוסע למחצבים בסרילנקה כדי לאתר סוג מסוים של קריסטל. אני חייב להרגיש את החומר ביד ולקבל אותו כמה שפחות מעובד".

בימים אלה, אחרי שהעביר מספר שנים בסיני, בשכנות למוש בן ארי ועם ראסטות בשיער, הוא מסיים לימודי תעודה של תרפיה באמנות במכללת וירצברג. "זה בעיקר עבור הממסדים שדורשים נייר", הוא מסביר.

בביקור שערכנו בבית של שרז, החום של אוגוסט הפך אותו לסאונה קטנה. בחדר השינה שלו, בתוך דלתות הארון, נמצאו חבלים, כיסויי עיניים, מחבטים קטנים עם כיתובים מצחיקים (BITCH), שוטים, מצבטים חשמליים וזנב של שפנפנה לפורים עם קצה פלסטיק שלא משאיר ספק לאן הוא הולך. מצאנו גם גאג – שרשרת מעור מלאכותי עם כדור שחור במרכזה, לנשים שאוהבות לדבר והפרטנר פחות. שרז מאמין שביכולת הגאג להרגיע נשים ולמזער מחשבות טורדניות. הכל כמובן, אל תשכחו, בהסכמת הצד הפטפטן.

עוד מצאנו מחבט בייסבול, כן כן, המשמש כאן לחבטות בישבן. יש בו פתחים עגולים שהמטרה שלהם היא ליצור דפוס שמתקבע (זמנית) על העור. "האופציה של הציור על הגוף מאוד מושכת אותי", שרז אומר. "למתקדמים יש 'קין', שהוא מעין מחבט שמשאיר חותמים עמוקים יותר על העור (ומכאן שמו, כמו 'אות קין')". שרז גם אומר שהוא מתכנן ליצור מחבט עם דפוסים שונים, כמו "הלו קיטי".

למשענת העץ של מיטתו שרז חיבר לולאות כסופות, שניים בכל קצה ואחד באמצע, למי שרוצה לחבר אליהן אזיקים או חבלים. האזיקים דקים ואפשר להצניע אותם בקלות בסדקי העץ, והוא מיועד להורים שמעוניינים לא לספר הכל לילדים.

מחדר השינה עברנו לחדר אמבטיה. היו בו כיור, אמבטיה וארון קטן כמו שיש אצל כולנו, אבל בעמדת הדוש היתה הפתעה: בעזרת כישורי הנגרות שלו, שרז התקין על גבי הקיר פיסות עץ מאורכות, אליהן מחברים אזיקים, שרשראות וכל העולה על דעתכם, כדי להצמיד אליו את השותף לפשע שלכם. שרז הסביר שהמקלחת מיועדת לאקט ספציפי, שאילולא ייעשה שם, הוא ייאלץ להחזיק סט של מגבות וסדינים כמו בישרוטל. ואם תהיתם, המתחם נועד לסיפוק נשי בלבד.

דילדואים עם זנב של חד-קרן

שרז אומר שלא הגיע לצמחונות הכמעט טבעונית שלו מתוך רצון להציל את החיות. "אני יודע שאם אני לא אוכל את הפרה, מישהו אחר יאכל אותה", הוא אומר. היישום של הטבעונות בתחום הבדס"מ נבע מתוך רצון שלא לעבוד עם עורות אמיתיים, "להניח להם", ואם על הדרך אפשר לכבד את בעלי החיים – אז למה לא. זה נחמד לו, הוא אומר."אם אני יכול להגיע לאותה תוצאה בלי שימוש בסבל, זה עדיף, ואז נכנס המונח 'לגרום סבל ללא סבל", הוא צוחק.

זו באמת שאלה, כי הטבעונות היא הרצון למזער סבל ולמנוע סבל ויש מוצרים שהעונג שמפיקים מהם, כרוך בסבל. אתה לא רואה סתירה?

"אני לא רואה סתירה כי אני מגיע לתחום ממקום מאוד טיפולי".

מקום טיפולי?

"כן. מאז ומתמיד הרגשתי את עצמי סוג של סרוגייט (מטפל מיני). הנשלטות שבחרו לחוות איתי בדס"מ תמיד הגיעו ממקום של לבחור לתת לי את השליטה ונתנו בי אמון מוחלט. אם, כמו ב'חמישים גוונים של אפור', מישהי תגיד לי 'תיתן לי את הכי גרוע שלך' – וזה משהו שאכן שמעתי בעבר – אני לא אעשה את זה. זה אמנם מה שהפרטנרית מבקשת, אבל לא ממקום בריא. מבחינתי הבדס"מ הוא כלי טיפולי כדי להעביר תהליך, כשגם הכאב הוא חלק ממנו. הכאב קשור להתפתחות, להורדת קליפות ולשחרור שליטה".

איך המשפחה הגיבה?

"לקח לי זמן למקם את עצמי כיצרן של בדס"מ מול אנשים. רק חברים קרובים ידעו את הדברים האלה. עכשיו גם ההורים יודעים. לא עקצו, לא זרקו הערות, רק אמרו 'תעשה מה שיעשה לך טוב ומה שיקדם אותך'".

אז מה הלאה? רועי מתכנן ליצור קולקציה של פלאגים אנאליים ודילדואים עם זנב של חד קרן. בדומה לשוט, הזנב יהיה עשוי חוטים, ויעבור טבילה צבעונית כדי להקנות לו את המראה המבוקש. תוספת הזנבות נועדו להעשיר את תחושת הפרטנר/ית בזמן האקט באזורים ארוגניים.

וכיוון שמדובר בבחור מפתיע, שרז אומר, לסיום, שבהחלט לא יפסול לעבוד בעתיד גם עם עורות אמיתיים: הוא פשוט לא אוהב להגביל את עצמו. "כרגע זה לא קורץ לי, עוד לא יצרתי שוט מעור. אבל אני לא יודע מה יקרה בעתיד, אולי החומר פתאום ימשוך אותי, או שתגיע בקשה מאוד מיוחדת לייצור – ואז אני בהחלט אשקול את העניין".

הצטרפו לעמוד הפייסבוק של מגזין "כותרת"*

אופנה בעלי חיים כללי מגזין         
{ לכתבה "אדוני מוכן להצליף…" התפרסמו 2 תגובות }

1 {אחד שמתעניין}

מעניין

{טל שדה}

תודה,

מהכותבת 🙂

{ הוספת תגובה }

* כתובת המייל לא תופיע בתגובות