תומר יצקן, ראש תא סמ"ן היוצא

"אנשים עם מגבלה 'מריחים' רחמים מרחוק, וזה משהו שגורם להם להתבייש"

סטודנטים בעלי מוגבלויות מספרים על יחס חושש ולעתים מעליב ("חשבו שליקוי השמיעה שלי הוא מידבק"), אך מצד שני מרגישים שהמצב נמצא במגמת שיפור. אז איך באמת נראה היחס של הציבור הכללי לבעלי המוגבלויות? אוניברסיטת תל אביב כמקרה מבחן

בכניסה לספריה המרכזית של אוניברסיטת תל אביב, מעבר לדלת צדדית, נמצא המרכז לנגישות – חלל עבודה שמתנהלות בו פעילויות לסטודנטים עם מוגבלויות שעל קירותיו תלויות עבודות שצוירו על ידי אמנים עם מוגבלויות פיזיות, בפה או ברגל. המרכז מהווה עבור סטודנטים בעלי מוגבלויות מרחב למידה רגוע ושקט הבנוי בהתאם לצורכיהם, לרבות כמובן גישה נוחה עבורם. המרכז הוקם ב-2015 ומשמש הן כמקום למידה והן כמקום מפגש חברתי שם מוצאים הסטודנטים עם המוגבלויות שפה משותפת ואוזן קשבת לגבי ההתמודדות האישית היומיומית.

המרכז מבטא מאמץ גדול בכל מה שנוגע לניצול ההתפתחויות הטכנולוגיות והתאמתן לסטודנט/ית עם מגבלה. כך למשל, עבור סטודנטים עם מגבלה בגפיים, קיים עכבר מחשב מיוחד, "עכבר ראש", אשר מסייע לתפעל את המחשב באמצעות קליטת תנודות ראש. עבור סטודנטים כבדי הראייה, קיימים מכשירים המגדילים את התוכן האקדמי על המסך. לקויי וכבדי השמיעה יכולים להשאיל מכשיר שניתן לחבר לדש הבגד של מרצים, ושמשדר למכשיר השמיעה של הסטודנט את התוכן בבירור ובווליום גבוה יותר. יצוין עם זאת שיש עדיין לא מעט מקרים שבהם סטודנטים חוששים להשתמש בעזרים חיצוניים, כדי שמוגבלותם לא תמשוך תשומת לב מיוחדת. במקרים אחרים, חלקם מדווחים, גם המרצים אינם משתפים פעולה ונמנעים להשתמש במכשירי ההגברה המיוחדים בזמן הרצאות.

"יש שינוי לטובה"

תומר יצקן, ראש תא סמ"ן שמסיים בימים אלה את תפקידו, מגיע למרכז הנגישות על כיסא גלגלים. הוא מציג את עצמו בפני בביטחון עצמי רב: "אני תומר, סטודנט למדעי המדינה בשנה השנייה. יש לי נכות מלידה – מחלה שפוגעת בעמוד השדרה – ואני מתנייד באמצעות כיסא גלגלים ולעתים גם קביים. אבל ביום גשום וסוער זה פחות מתאים", הוא אומר חצי בצחוק, ביום החורף המאיים שבו דיברנו. בנוסף להיותו סטודנט מן המניין, יצקן שימש בשנתיים האחרונות גם כראש תא סמ"ן – סטודנטים מקדמים נגישות.

תא סמ"ן הוא פרויקט ארצי בשיתוף עם התאחדות הסטודנטים, ארגון מוסד נכויות וקרן אריסון. לפרויקט, שפועל במוסדות אקדמיים שונים ברחבי הארץ, שלוש מטרות עיקריות: מתן מענה בפועל לצרכים היומיומיים של סטודנטים עם מוגבלויות באוניברסיטה; "שינוי עמדות" של הסביבה "הבריאה"; והעלאת המודעות לנושא הנגישות בקרב כלל הסטודנטים באמצעות פעילויות שונות כמו משחקי ספורט על כיסא גלגלים, צביעת ציורי גרפיטי בלי ידיים ופיזור שלטי "שימו לב! שירותי נכים לפניכם" ברחבי הקמפוס.

כשיצקן התחיל את שנתו הראשונה ללימודי התואר, הוא החליט להרים את הכפפה ולהקים את גרעין תא סמ"ן באוניברסיטת תל אביב ובימים אלה מסיים כאמור את תפקידו. "החברים בתא סמ"ן הם מתנדבים, חלקם עם מוגבלויות וחלקם בריאים לחלוטין. אלו סטודנטים שמייחסים חשיבות לערכים כמו צדק חברתי ושוויון הזדמנויות".

הוא מספר שנראה שיש שיפור לטובה ביחס הסטודנטים לאנשים עם מוגבלויות, ומרגיש שלסמ"ן יש חלק גדול בעניין. "לשנות דעות קדומות ותפיסות של אנשים זה תהליך ארוך. אבל אני מרגיש שהכיוון חיובי".

יצקן משתתף בנבחרת כדורסל הנכים שמייצגת את ישראל ומסביר בנונשלנטיות שמבחינתו "זה נורא מובן מאליו". בנוסף, הוא לוקח חלק בפעילויות חברתיות – בין השאר הדריך בעבר תלמידי כיתות ה' בצופים. "בהתחלה התלבטתי אם להדריך ילדים בגיל כל כך צעיר ולהנחית עליהם את הנכות שלי ולחשוף את מוגבלותי, אבל הבנתי בסופו של דבר שזה היה ערך מוסף עבורם".

האם יש צורך ב"יום הנגישות"?

גוף נוסף שפועל באוניברסיטה הוא המרכז לקידום סטודנטים. המרכז מקיים תוכנית מיוחדת שמטרתה להעניק מענה לסטודנטים בעלי מוגבלויות שונות כדוגמת מוגבלויות חושיות (כמו עיוורון ולקות שמיעה) מוגבלויות פיזיות (כמו פגיעה בגפיים) ומוגבלויות כרוניות. לתוכנית מרכיבים שונים, ביניהם התאמות לימודיות לסטודנטים עם מוגבלויות ומפגשים עם גורמים השונים באוניברסיטה, שבהם מוצגות דרכים שניתן לעזור להם. "אנשים עם מגבלה מודעים לעצמם מאוד, הם 'מריחים' רחמים, וזה משהו שגורם להם להתבייש", מבהירה נאורה לוי מהמרכז לקידום סטודנטים.

המרכז לנגישות באוניברסיטת תל אביב

"יש קו דק שמפריד בין אמפתיה ורחמים", מוסיף יצקן. לעתים, הוא אומר, האמפתיה מביכה יותר מאשר מעודדת. באותו הקשר, סטודנטית בעלת לקות ראייה שיתפה אותי בתגובות השונות ששמעה לאורך חייה: "לא פעם שמעתי הערות כמו: 'את מתפקדת נהדר!' והדרך שלי להתמודד עם תגובות מסוג זה היא לחייך ולענות בחזרה: 'הייתם מעדיפים שלא אתפקד?'".

למרות כל הפעילויות המבורכות הללו, קיימות עדיין דעות קדומות רבות על אנשים עם מוגבלויות, כמו למשל התפיסה שהם אנשים החולים במחלה מידבקת. "היה מקרה שבו מישהו שדיבר אתי 'תפס מרחק' וחשש להיכנס לחדר, כאילו פחד שידבק בנכות", סיפרה לי סטודנטית לקוית שמיעה. "חשבו שאני תלמיד מופרע, כי לא הצלחתי לשמוע את המורים, היה לי קשה מאוד להשתלב הן בלימודים והן חברתית" שיתף אותי סטודנט כבד שמיעה. תומר יצקן מספר שלעתים קרובות, כאשר מוצעת לו עזרה והוא בתגובה משיב בתודה ומוכיח שמצליח להסתדר בכוחות עצמו, הסביבה ההמומה מתקשה להאמין.

לפי נתוני האו"ם, 15% מאזרחי העולם חיים עם מוגבלות המבדילה אותם משאר האזרחים. "חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות" שנחקק בארץ בשנת 1988 נועד להגן על כבוד וחירות האדם בעל המוגבלות ולאפשר קיום של זכותו להשתתפות שוויונית ופעילה בחברה בכל תחומי החיים, כמו גם לספק לו מענה הולם מתוך הכרה בצרכיו הייחודיים. יום ה-3 בדצמבר נקבע על ידי האו"ם כיום הנגישות הבינלאומי; ביום זה נערכות פעילויות שונות ברחבי העולם מתוך רצון להדיר אפליה, להעלות מודעות ולסייע בשילוב בעלי מוגבלויות בחברה. אך האם אנחנו באמת זקוקים ליום מיוחד בשנה שיזכיר לנו שבני האדם מטבעם שונים אלו מאלו? האם אין ביכולתנו לקבל את השונה מאיתנו ולסייע לו בכל ימות השנה?

בואו נפעל לפי הביטוי "כולם בשביל אחד ואחד בשביל כולם" כפי שעושים הסטודנטים בסמ"ן, המדור לקידום סטודנטים והסטודנטים עם המוגבלויות איש לרעהו ונוכיח שאפשר אחרת.

הצטרפו לעמוד הפייסבוק של מגזין כותרת*

אוכלוסיות מוחלשות אוניברסיטת תל אביב אקטיביזם בעלי צרכים מיוחדים מגזין צדק חברתי תל אביב      
{ לכתבה ""אנשים עם מגבלה…" לא התפרסמו תגובות }

{ הוספת תגובה }

* כתובת המייל לא תופיע בתגובות