כפר הגמילה רטורנו, מול גבעות בית שמש. תצלום מתוך ויקיפדיה

רק אלוהים ישפוט אותי

החרדי שהתמכר למין, החוזר בשאלה שהפך לנרקומן בזמן הצבא, הדתל"ש שאיים על אבא שלו בשביל כספי הימורים. ביקור במוסד הגמילה "רטורנו", מול הרי בית שמש, שהמשותף לכל המטופלים הוא היותם שומרי מצוות. תפילות בלבד לא יעזרו פה

בפאתי יער צרעה, מול הנוף הפסטורלי והמרגיע של הרי בית שמש, נמצא מוסד הגמילה "רטורנו" – הקהילה הטיפולית היחידה בארץ שמותאמת לשומרי מצוות. המוסד הייחודי הוקם תחילה במקסיקו, ב-1989 על ידי הרב איתן אקשטיין. בצרעה הוא פועל כ-18 שנה. יש בו קבוצות מבוגרים, מבוגרות ובני נוער והוא פועל על ידי צוות של מדריכים, כולם מכורים שנקיים כבר תקופה ארוכה (מכורים לשעבר הוא ביטוי לא נכון מבחינתם), וצוות של עובדים סוציאליים. זהו מוסד ללא רווח ורוב המימון מגיע ממשרד הרווחה. מטופלים משלמים כ-1,000 שקל – לרוב כסף שמגיע מביטוח לאומי). הגענו לשם כדי לשמוע ממכורים שבאים מרקע חרדי על ההתמכרות, הנזקים שלה, ועל היחס שלהם לאלוהים.

מנחם, 37, מכור למין

את הווידוי הקשה הזה אני שומע ממנחם, מכור למין בן 37, מהמגזר החרדי. מנחם מגיע מחסידות קטנה בירושלים, נשוי פלוס שבעה ילדים. יש לו מראה קלאסי של אדם חרדי – מכנס שחור, חולצה לבנה, זקן, פאות, כיפה וציציות ארוכות שמשתפלות כמעט עד הרצפה. מנחם יושב מולי ופורס בפני את סיפור חייו: מסכת ארוכה של תשוקות הרסניות ובלתי נשלטות.

"כבר מגיל צעיר מאוד אני זוכר שניצלתי כל הזדמנות כדי למצוא ריגושים, היית נוגע בעצמי בלי שהבנתי את המשמעות. אחותי היתה מאפשרת לי לגעת לה ברגל וזה ריגש אותי. הייתי מחפש באובססיביות עיתונים זרוקים ברחוב כדי להסתכל על תמונות של נשים".

מנחם מדבר בפשטות ובפתיחות מפתיעה ביחס לאדם חרדי שמספר על התמכרותו למין. הוא נולד למשפחה מרובת ילדים והוריו לא התפנו לטפל בבעיותיו. עקב כך סבל מהצקות והטרדות קבועות בתלמוד תורה. אחיותיו הגדולות התעמרו בו ולטענתו כפו עליו שלל מטלות, ואביו היה מכה אותו לפעמים, בכל פעם ש"עשה בעיות".

בגיל 12 לקח את עצמו בידיים והחל להתאמן בתרגילי כוח על מנת שיוכל להשיב מלחמה לכל התלמידים שהציקו לו על בסיס יומי. הוא נהיה נער כוחני ואלים ואף הרביץ לאחיו כדי שיקשיבו לו. בגיל 16 עבר טראומה נוספת שתשליך על עתידו. "אבא שלי נפטר בבית, באמצע שבת, בדיוק כשהייתי עסוק בלגעת בעצמי במקלחת. צעקו לי שאבוא לעזור, אך עד שהתארגנתי ובאתי, כבר לא היה למי לעזור. כשהבנתי שהוא נפטר התחלתי לבכות, אבל מיד השתיקו אותי – אסור לבכות בשבת! (יצוין שלפי ההלכה הידועה אכן אסור להצטער בשבת, כשהשאלה היא שאלת הפרשנות שלה: מובן שהיכולת לשלוט ברגשות היא מוגבלת ולא מובנת מאליה; ב"ק). מאותו רגע הדחקתי את מותו, למרות האשמה שהרגשתי, עד שהגעתי הנה לטיפול לפני כמה שבועות".

כיתוב קיר ברטורנו

כעת מנחם משהה את רצף הדיבור ומסתכל אל תקרת החדר, כמו מחפש אישור לדבריו, ואז ממשיך לספר. "אחרי מותו של אבי התאווה שלי הידרדרה והתחלתי להחליק במדרון תלול. נתתי למישהי ברחוב ווקמן ששווה 200 שקל בשביל נשיקה. התחלתי לאונן באופן כפייתי. המצפון הדתי גרם לי לשנוא את עצמי. דמעות רבות ששפכתי בכותל המערבי לא עזרו, הייתי קורא הלכות טהרה והתיעוב העצמי הלך וגדל".

כעבור זמן מנחם התחתן וקיווה שחתונה תעזור לו לפתוח דף חדש, אך מיד התבדה. הוא עבר על איסור נידה כבר בשבוע הראשון. בהמשך הסתכסך עם המשפחה של אשתו כשהם גילו שהוא מתעסק עם גיסותיו, אך השפל הגדול ביותר הגיע כאשר בגד באשתו עם קולגה מהעבודה. אז הבין שהוא על סף תהום והחליט לעשות מעשה ששקול להתאבדות לדבריו – לספר הכול לאדמו"ר. האדמו"ר דווקא הבין ללבו ודחף אותו לקבל את ההצעה של משפחת אשתו, וללכת לטיפול. "הפחד שדבר כזה יתגלה בציבור החרדי הוא משתק, זה גומר לגמרי, משהו שאי אפשר לקום ממנו. זה טאבו שאסור לפתוח בשום מצב".

מנחם מנסה להסביר את הקושי בעצם פיתחת הנושא מול הרב, ואת הגדולה של הרב שהבין את חומרת המצב ואת הדרך היחידה לטיפול. "התחלתי כבר לפני עשר שנים טיפול בשיטת 12 הצעדים הידועה, בקבוצת תמיכה למכורים אנונימיים לסקס. הבנתי שאני לא היחיד במצב הזה, ושכדי להיגמל אני צריך לדבר על הנושא עם אנשים שמבינים אותי. כיום בארץ כ50% מהמכורים בקבוצות התמיכה לסקס הם חרדים, ויש אפילו קבוצה שמדברים בה רק ביידיש".

אולם, למרות שהמצב השתפר, והוא הפסיק להתעסק עם נשים אחרות, הוא מעיד על עצמו שהמשיך לא להתחשב באשתו בחיי המיטה שלהם, ולכן החליט לקחת את עצמו בידיים ולהגיע ל"רטורנו". שם מעביר שבעה חודשים של גמילה סזיפית בלי לישון עם אשתו כלל. "פה למדתי כמה אני אוהב את אשתי והבנתי שאני חייב לשקם את עצמי באופן מוחלט".

מאיר, 27, מכור לסמים

מאיר, בן 27, הוא מכור לסמים שגדל במגזר החרדי, אך ניתק את קשריו עם הדת. בניגוד למנחם, מאיר כמעט שלא מדבר, בקושי יוצר קשר עין, ומתקשה מאוד לדבר על עצמו. "גדלתי בחסידות גור (החצר החסידית הגדולה בארץ; ב"ק) ותמיד נרתעתי מהנוקשות הבלתי מתפשרת בחסידות, שמתעלמת מכל מי שקצת שונה. היה לי קשה להיות חרדי, זה הרבה סבל. מותר למשל להחליף חליפה רק בהדרגתיות, שרוול אחד ורק אז את השני, בגלל צניעות. היתה לי ילדות מלאה בטראומות, ובנוסף סבלתי מבעיות קשב וריכוז, שבחברה החרדית נשפטת מאוד לחומרה, גם בגלל חוסר מודעות וגם כי זו חברת לומדים שמקדשת למידה ושהמעמד שלך נקבע בהתאם ליכולות הלמידה שלך".

הפרעת הקשב גם היתה בין הסיבות לכך שנפלט מהמסגרות החינוכיות כבר בגיל צעיר. הוא חזר בשאלה, התגייס לגדס"ר גבעתי והחל לעשן בחופשות מהצבא סמים קלים, ביחד עם חברים אחרים, לרוב בדירות. בהמשך החל לנסות חומרים יותר ויותר קשים, בניסיון למלא חסכים נפשיים. "קניתי משכן כמות של סמים קשים ולא סיפרתי לאף אחד. עישנתי כמעט הכול – קוק, קוק פרסי (הרואין חום), קריסטל וכל מה שהצלחתי להשיג". כך העביר מספר שנים של התמכרויות חוזרות ונשנות עד שהחליט להגיע ל"רטורנו".

"כיום אני לא שונא את המשפחה או את הציבור החרדי, אני פשוט מתמקד בדרך שלי בחיים. אני חושב שלכל המכורים יש קשר ישיר לבורא עולם, אבל אני שונא את הדת. שונא את משה רבנו ואת התורה שהוא הביא, שונא את הקיצוניות בתפיסת היחס לנשים. פעם מי שהיה נוסע בשבת היה נראה לי חייזר, היום המצב הפוך".

הראיונות מתקיימים במשרד של שלומצי כהן, עובדת סוציאלית בקהילה הטיפולית למבוגרים שמבצעת שיחות עם המטופלים אחת לשבוע במשך תקופת שהותם במקום. היא מסבירה על שיטות הטיפול במקום, כי "קהילה טיפולית היא בעצם מסגרת עבור מכורים. מקום שמטרתו ללמד את המטופל גבולות וליצור לעצמו שוטר פנימי כך שיוכל להישאר נקי גם כשהוא יוצא מפה". היא מסבירה שהתהליך מתחיל מיצירת שוטר חיצוני – לקום בזמן, לסדר מיטה ולארגן את המרחב החיצוני, ורק אחר כך מתחילים לדאוג לעולם הפנימי. המגבלות חלות גם על החיים מחוץ למוסד: נאסר להיפגש עם מכורים, ללכת לפאבים ועוד. אחרי זה מלמדים גם לדבר ולשתף, כאשר לבקרה העצמית יש חלק חשוב מאוד בתהליך, וזו גם הסיבה העיקרית שמכורים ממשיכים ללכת לקבוצות אנונימיות כל החיים.

שלומצי כהן עם מטופל. צילום: בניה קוורדט

"מכורים חיו כל השנים בבדידות, וסחבו את הכאב לבד. קבוצה שמטופל מרגיש שייך אליה יכולה לעזור לו להישאר נקי. כמובן שגם אחרי התהליך, על המכורים ללכת באופן קבוע לקבוצות אנונימיות. מכור יישאר מכור לעולם, השאלה כמה זמן הוא מצליח להיות נקי. אנחנו מלמדים את המטופלים שלנו שכל יום זה יום חדש, עם אתגרים חדשים. המטרה שלו היא להישאר נקי רק להיום, מה יהיה מחר? זה כבר לא מעניין. כל יום זו מלחמה חדשה".

אילן, 29, מכור להימורים

אילן, בן 29 נולד למשפחה חרדית, אבל פתוחה יחסית. הוא גדל בעיר מעורבת, כבר בילדות התחבר לחילונים בשכונה, ואט אט הרגיש פחות בנוח להסתובב בבגדי שחור-לבן, ציצית וכיפה. "אני זוכר את היום שההורים שלי קנו טלוויזיה, הייתי יושב שעות ארוכות בלי לקום ממנה. כבר אז מצאתי דרכים לברוח מהמציאות. ראיתי את הסרט 'מלך האריות' 3,000 פעמים לפחות. זה נתפס כמשהו שאסור וכפריבילגיה, עד היום אני יכול לראות טלוויזיה שעות".

הוא התחיל לשחק פוקר עם חברים בגיל 17, בהתחלה על סכומים קטנים – 20 שקל, או מגש פיצה, אך ככל שעברו השנים, ההימורים הלכו וגדלו וגם נעשו מורכבים ותובעניים יותר. "אחרי השחרור הייתי עובד בימים, ומהמר בלילות. לא ישנתי כמעט בכלל, הייתי מתגנב בזמן העבודה לתפוס תנומה קצרה כדי שאוכל להמר בלילה. עשיתי הרבה כסף בעבודות באילת, והכל הלך על הימורים. הייתי מהמר בפוקר, מכונות מזל, bet, צ'אנס וכל מה שהצלחתי לשים עליו את היד. בזבזתי מאות אלפים עם השנים בחסות החוק, וסכומים גדולים בהרבה בהימורים אחרים".

בשלב זה אילן עוצר את שטף הדיבור ואומר שידע בדיוק לאן הוא נכנס. בדקות הבאות הוא פוצח בהסברים מפורטים ביותר של החישובים המדויקים של אחוזי הזכייה במכונות המזל. בתמצית, הסיכוי לזכות בפרס הגדול במכונת מזל, הוא אומר, הוא 1:1,000,000. יש סכומי זכייה קבועים לכל מחזור של עשרה מיליון כרטיסים, והם מחולקים לפי קטגוריות זכייה שונות. סיכוי זכייה הוא בערך 1:2.88 ועל מחזור כספים של 10 מיליון כרטיסים, מפעל הפיס מגלגל לעצמו בערך 12-13 אחוז. המידע אומת באתר של מפעל הפיס. "היה לי ברור שאני מפסיד הכול, הייתי מגיע למכונות עם סכומי ענק ומסיים את הלילה בלי שנשאר לי כסף לסיגריה בודדה. הגעתי למצב של הימורים 40 שעות ברצף. הפסדתי עשרות אלפים פעם אחרי פעם, ואחרי שנגמר לי הכסף התחלתי לגנוב".

פה אילן משתהה מעט. בקולו ניכרת התרגשות. "גנבתי את האנשים הכי חשובים לי בחיים", הוא ממשיך. "אנשים שעשו בשבילי הכול, ואני הייתי כל כך חולה עד שגנבתי מהם סכומים בסדר גודל של 40,000 שקל – הלוואתי מהם בידיעה ברורה שאני לא אחזיר. במקרה אחד לקחתי 7,000 מבית של חבר טוב.

"אבל זה לא רק הכסף. נהייתי אלים כלפי המשפחה שלי, סחטתי באיומים הרבה כסף מאבא שלי שידע שאם הוא לא יביא לי את הכסף אני אשתולל ואשבור את הבית. הייתי מגיע למצב של עיקול חשבון בנק, אבא שלי היה מכסה את החוב ובמקביל כבר הספקתי לפתוח חשבון בבנק אחר ולהיכנס גם שם לחובות ענק.

"רק היום אני מבין שאולי ניסיתי לנקום בהם על הילדות שלי, על זה שעברתי הטרדה מינית בחברה בה גדלתי וקיבלתי מכות ממורה, והם שתקו. יש לי המון סיבות לכעוס על אלוהים. כיום אני מאוד מחובר לרוחניות ולאלוהים, אבל לא לדת". גם אילן הגיע לפה כשכבר היה על סף התהום, ורק פה הוא מצא בית והגיע למקום בו אנשים מבינים אותו ומכילים אותו.

גיא, מדריך בקהילה שסבל בעצמו רבות מהתמכרות להימורים מסכם את הביקור: "התמכרות היא מחלה. ברגע שמפנימים את זה ומבינים שאי אפשר להתמודד עם ההתמכרות לבד, רק אז יש תקווה לשלוט בזה. צריך להבין שמכורים הם לא אנשים רעים. אסור לשפוט לרעה את מעשיהם הגרועים, להפך, צריך לעזור להם ולשלוח אותם לטיפול".

הצטרפו לעמוד הפייסבוק של מגזין כותרת*

בריאות הנפש כללי מגזין מיניות        
{ לכתבה "רק אלוהים ישפוט…" לא התפרסמו תגובות }

{ הוספת תגובה }

* כתובת המייל לא תופיע בתגובות