תמותה היא אחד התהליכים היסודיים של שינוי אוכלוסייה, לצד פריון והגירה, שכן היא מעצבת באופן ישיר את גודל האוכלוסייה ואת מבנה הגילים שלה. מרכזיותה בתחום הדמוגרפיה אינה ניתנת להפרזה. למעשה, היא הובילה לכמה מפריצות הדרך המתודולוגיות הראשונות של התחום (כגון טבלת החיים), וחוקרים רבים רואים בירידת התמותה את הגורם המרכזי שהניע את המעבר הדמוגרפי. המחקר הדמוגרפי העכשווי בתחום הבריאות והתמותה חורג הרבה מעבר לתיעוד מגמות בתוחלת החיים, ובוחן את הקשר המורכב בין גורמים חברתיים לבין בריאות האוכלוסייה — מרמת הפרט ועד לרמת האוכלוסייה כולה.

ישראל מהווה מקרה בוחן מעניין במיוחד בתחום מחקר זה. אוכלוסייתה מגוונת מאוד מבחינת אתניות, דת ורמת דתיות, וכן מבחינת רקע הגירה, ובכל זאת היא מציגה רמות גבוהות במיוחד של תוחלת חיים בלידה. הפער בתוחלת החיים לטובת נשים בישראל קטן ויציב יחסית בהשוואה בינלאומית. נוסף על כך, חלק מהקבוצות העניות ביותר בישראל נהנות מתוחלת חיים גבוהה במיוחד — תופעה החורגת מהתיאוריה הדמוגרפית המקובלת. קבוצת המחקר לבריאות ותמותה במרכז למדעי האוכלוסייה של Tel Aviv University Center for Population Science שואפת להבין מאפיינים ייחודיים אלה, וכן לענות על שאלות יסוד נוספות הנוגעות להזדקנות בריאה, אי־שוויון באורך החיים ואבל במשפחה.