תחום האוכלוסייה והסביבה עוסק בקשר שבין גידול דמוגרפי, משאבי טבע, תכנון מרחבי וקיימות. בעשורים הקרובים ישראל צפויה להפוך לאחת המדינות הצפופות ביותר ב־OECD, בשל קצב גידול אוכלוסייה גבוה במיוחד. מציאות זו מעוררת שאלות קריטיות בנוגע לשימושי קרקע, מערכות תחבורה, זיהום רעש, פליטות גזי חממה, צריכת מים ואנרגיה, ביטחון מזון, דינמיקות של אקולוגיה ימית ושימור שטחים פתוחים והמגוון הביולוגי.
המחקר בתחום בוחן כיצד דתיות, מבנה המשפחה, מגדר, מדיניות רווחה ונורמות תרבותיות מעצבים את דפוסי הילודה וחיי המשפחה בישראל. 

המחקר האקדמי בתחום זה מתמקד בהשלכות הסביבתיות של גידול האוכלוסייה, ובהן פליטות גזי חממה, אובדן המגוון הביולוגי, עומסי תחבורה והביקוש הגובר למשאבי טבע. החוקרים בוחנים גם את ההשפעות של עלייה בצפיפות האוכלוסייה על איכות החיים העירונית ועל התכנון האזורי, וכן חלופות ניהוליות מעשיות שנועדו לצמצם את ההשפעות השליליות של צפיפות ועומס מגורים גבוה.

זהו תחום בין־תחומי במהותו, המשלב דמוגרפים, חוקרי סביבה, פסיכולוגים, מתכנני ערים ומדעני נתונים, מתוך ההבנה שרוב אתגרי הקיימות של ישראל כוללים ממדים דמוגרפיים - ושהפתרונות להם מחייבים גם מומחיות ותובנות ממדעי החברה.