Books in Hebrew

2020

 

פועלים בתרגום: מהמפנה האינדיוידואלי לתרגום דו-לאומי

 

 

 

 

 

 

סיפור שמתחיל בגבות של ערבי: תרגום בדיאלוג עם אליאס ח’ורי 

 

2010

במלכודת הקו הירוק: מסה פוליטית יהודית

יהודה שנהב, הוצאת עם עובד

הקו הירוק, קו אדמיניסטרטיבי שרירותי ששורטט בהינף קולמוס בהסכמי רודוס בשנת 1949, נעשה אבן יסוד בפוליטיקה הישראלית: הפתרון של שתי מדינות, ישראל ופלסטין, השוכנות זו לצד זו משני עבריו, הוא “השפן בכובע” של השמאל הישראלי, והוא מתרוצץ, על גרסאותיו השונות (“הפרדה”, “תיקוני גבול”) בין בירות אירופה ואמריקה כפתרון קסם – או מקסם שווא. שכן שוב ושוב נכשלות כל ועידות השלום, ממדריד ואוסלו עד קמפ דיוויד ואנא פוליס, ופעם אחר פעם מנמקת ישראל את הכישלון בסיסמה “אין פרטנר”. י

במסה חריפה ואקטואלית זו מניח פרופ’ יהודה שנהב, באופן שיטתי ובהיר, יסודות להבנה אחרת של הסכסוך: הוא מראה עד כמה ההסתכלות עליו מנקודת המבט של מלחמת 1967 מחמיצה את המבט הפלסטיני, המופנה אל מלחמת 1948 כמלחמה שעדיין לא הסתיימה. בעמדתו של שנהב טמון כוח רב לגבי היהודים: היא מעלה שאלות נוקבות לגבי המוסריות שבפינוי התנחלויות, תובעת להכיר במשקעים התיאולוגיים הטבועים בציונות, ומפנה את המבט אל זכויות היהודים במרחב. שנהב מגלה בספרו בריתות פוטנציאליות חדשות, מפתיעות, בין השמאל לימין, בריתות שפותחות פתח לארגון מחדש של המפה הפוליטית בישראל ולערער ההבחנה המקובלת בה בין “שמאל” ל”ימין”. י

לביקורת הספר מאת מזל מועלם, אל-מוניטור, 10.10.2013 –

לביקורת הספר מאת חיים גנז, הארץ, 28.8.2013 –

לביקורת הספר מאת יואב מחוזאי, המרחב הציבורי, מס’ 6, 2012 –

לביקורת הספר מאת בעז נוימן, תכלת, קיץ התש”ע, עמ’ 93-99, 2010 –

לביקורת הספר מאת חגי סגל, מקור ראשון, 12.2.2010 –

לביקורת הספר בתכנית “לונדון את קירשנבאום“, 28.6.2010 –

– לריאיון אודות הספר בתכנית “לונדון את קירשנבאום“, 17.2.2010

***

2006

היהודים-הערבים: לאומיות, דת ואתניות

יהודה שנהב, הוצאת עם עובד

לצפיה מלאה באתר כותר, לחצו כאן

מיהם ה”יהודים הערבים”? כיצד הפכה הקטיגוריה “יהודים ערבים” (לעומת “יהודים אירופים”) לבלתי אפשרית בישראל? איך הפכו ה”יהודים הערבים” ל”מזרחים”? מדוע נתפסת ה”מזרחיות” כקשורה לדתיות וללאומיות? מה הקשר בין ה”יהודים הערבים” ובין המאבק של הפלסטינים לעצמאות לאומית? אלה מקצת השאלות שאיתן מתמודד ספר מקורי ופורץ-דרך זה.

בניגוד לרוב המחקרים אשר מתמקדים בחקר שנות החמישים ובמפגש בין קולטים (אשכנזים) לנקלטים (מזרחים) בישראל, מעתיק שנהב את הדיון אל שנות הארבעים ומתמקד במאפיינים הקולוניאליים של המפגש המעצב בין “יהודים אירופים” ל”יהודים ערבים”. אימוץ המבט הקולוניאלי מצביע באופן ברור על “אוריינטליזם” יהודי, ועל יחסים של תשוקה ודחייה בין שלושת המרכיבים העיקריים של הציונות: לאומיות, דת ואתניות. ההתמקדות בהקשר הקולוניאלי, או מה ששנהב מכנה “הפנומנולוגיה של הקולוניאליזם”, מאפשרת גם להבין כיצד עודדה הציונות ה”חילונית” את הדתיות אצל המזרחים כדי לגייסם לפרויקט הציוני.

 הספר מאיר את חשיבות חקר שנות הארבעים להבנת סוגיית העדתיות בישראל ומבהיר מדוע התמקדות בשנות החמישים מסווה וממסכת את הנסיבות שבעטיין מתקיים דיכוי אתני בישראל. מזרחיות, טוען שנהב, אינה היפוך של אשכנזיות ובוודאי אינה זהות הומוגנית. זוהי זהות בעלת שוליים רחבים המשמיעה בו-זמנית קולות רבים ומגוונים.

 לביקורת הספר בערבית מאת אחמד עז אלדין אסעד, יולי 2018 –

احمد عز الدين اسعد مراجعة كتاب “اليهود العرب” ليهودا شنهاف شهرباني, يوليو 2018

(לביקורת הספר מאת חגי רם, בג’מאעה, כרך יד, 2006 (תשס”ו –

 לביקורת הספר מאת יצחק דהן, בתכלת, 18, 2004 –

– לביקורת הספר באנגלית (for English review) מאת צבי בן-דור >

ב- Israel Studies Forum (ISF), a publication of the Association for Israel, vol. 22, no. 2. (Winter 2007), pp. 115-120.

– להרצאה מוקלטת בנושא > The Political Implications of Arab-Jewish Identity, כפי שניתנה בפני אורחי הסדנה EUME – אירופה במזרח התיכון, המזרח התיכון באירופה.

***

2005

רב-תרבותיות מהי? על הפוליטיקה של השונות בישראל

יהודה שנהב ויוסי יונה, הוצאת בבל

הספר מציע ניתוח אנליטי וחריף המפריך כמה מן “האמיתות” המקובלות בשיח הציבורי בנוגע לרב-תרבותיות. חשיבותו של הספר מתחדדת לנוכח קיומו של דיון שטחי ופשטני ברב-תרבותיות המתנהל בשנים האחרונות בישראל. הדיון שמנהלים מתנגדיה של הרב-תרבותיות הוא חרד, מבולבל ורב-סתירות. תוך שהם בוחנים את יחסי הגומלין המורכבים בין המסורת הרב-תרבותית לבין מסורות תיאורטיות אחרות, מציעים יונה ושנהב חזון מקיף שבו מאבקים דמוקרטיים לכיבוד זהותן של קבוצות שונות בחברה בישראל משתלבים בחתירה לכינון סדר פוליטי וכלכלי שבסיסו עקרונות של צדק חברתי. הספר נע באלגנטיות בין העיוני למעשי, ופונה לחוקרים ומרצים, כמו גם לאקטיביסטים חברתיים. י

מפתח הדבר: י

בעשור האחרון נטלנו חלק בפעילות ענפה ומגוונת שהתנהלה הן במישור האינטלקטואלי והן במישור הציבורי ושמטרתה היתה להביא לשינוי בתחומים שונים בחברה ובפוליטיקה. אחד העקרונות המשותפים שהנחו פעילות זו היה הרצון לגבש – יחד עם חברות וחברים אחרים – סדר יום עבור השמאל המזרחי בישראל. עיקרון זה קיבל ביטוי פוליטי בהשתתפותנו בהקמת הקשת הדמוקרטית המזרחית (שגם מספקת מסגרת רעיונית ופוליטית שבהשראתה גובשו חלק מהעמדות הערכיות והרעיונות המוצעים בחיבור זה) ובתנועות מחאה נגד הכיבוש. סדר היום של השמאל המזרחי מורכב, לתפיסתנו, משלושה נושאים משלימים. י

ראשית, מאמץ לנסח זהות מזרחית אסרטיבית בעלת אוריינטציה אוניברסלית, הדוחה פרטיקולריזם אתנו-לאומי ואתנו-תרבותי. במסגרת מאמץ זה, ביקשנו להסב את תשומת הלב לפוטנציאל הפוליטי הרב הטמון באידאולוגיה הרב-תרבותית, אשר מאפשרת פיצולים תרבותיים שאינם ממושטרים על-ידי אידאולוגיה לאומית ואשר אינה נענית להיגיון של “כור-היתוך” ישראלי. שנית, פעילות למען צמצום אי השוויון החברתי ולמען קידומו של מאבק מעמדי מתמשך נגד האינטרסים האנטי חברתיים של ההון ונגד מנגנוני השוק שהמדינה מעודדת. פעילות זו קשורה בטבורה למאבק הראשון ולו רק משום שאנו רואים את הדיכוי התרבותי והכלכלי כמאבקים השזורים זה בזה והמזינים זה את זה. לפיכך אנו משייכים חיבור זה למסורת עיונית, ערכית ופוליטית הרואה בשילוב שבין פוליטיקה של זהות לפוליטיקה של שוויון מסד ליצירת סדר יום ערכי ופוליטי משותף. בהתאם, התעלמות מן המימד הזהותי מחבלת, לתפיסתנו, במאבק המעמדי. בזכויות הקולקטיביות ובמאבק לקידומן אנו רואים תנאי הכרחי לשם מימושן של הזכויות האזרחיות, הפוליטיות והחברתיות של קבוצות שונות כמו גם נדבך הכרחי במערך הזכויות שמשטר דמוקרטי חייב להבטיח לאזרחיו ולתושביו. שלישית, קידומן של זהויות תרבותיות והמאבק המעמדי קשורים בהכרח בהמשך המאבק נגד הכיבוש הקולוניאלי בשטחים; במקביל, קשור קידומם של אלה בפיתוח מסגרת פוליטית שתאפשר לאזרחיה הפלסטינים של ישראל להתקיים כאזרחים שווי זכויות, לרבות זכויותיהם הקולקטיביות כמיעוט לאומי. י

לכולנו אין ספק שהתוקפנות הישראלית כלפי העם הפלסטיני היא העוולה הגדולה ביותר והדחופה ביותר הניצבת על סדר היום הציבורי. ישראל מקיימת מדיניות של דיכוי, המתאפיינת בכל סימני הזיהוי הקולוניאליים, כנגד אוכלוסייה חלשה וחסרת מגן. מדובר במדיניות הנשענת על שליטה שיטתית בקרקע באמצעות מיליציות אזרחיות, הריסת בתים והרג אזרחים; באפרטהייד שיטתי הנשען על סגרגציה של המרחב, על סלילת כבישים עוקפים ועל הקמת מחסומים לפיקוח על התנועה; במניעת אפשרות מאוכלוסייה שלמה להתקיים כלכלית; ובהשחתת נפשותיהם של חיילים צעירים והפיכתם לקלגסים. אין להפריד כאן בין “טובים” לבין “רעים” ואין להטיל את האשמה דווקא על הימין הפשיסטי, כפי שחלק מן השמאל הליברלי נוהג לעשות. החברה בישראל מתחזקת את המשטר הקולוניאלי בשטחים והיא כולה חלק בלתי נפרד ממנו. היא מזינה את הכיבוש בדלק הכלכלי, המוסרי והפוליטי שהוא נדרש לו. אחרת איך אפשר להסביר את העובדה שחברות ישראליות מספקות לשטחים שירותי תשתית; את העובדה שאנו מלמדים חיילים ומתנחלים באוניברסיטאות; או את העובדה שאנו צורכים ביודעין או שלא ביודעין את פירותיו הבאושים של הכיבוש. הכיבוש המתמשך הוא אות קלון, שלא במהרה יימחה – גם לא לאחר קצו – מעל מצחן של המדינה והחברה. י

חיבור זה אינו עוסק במישרין בעוולות הכיבוש. הוא מציע סדר יום שיש לממשו במקביל למאבק נגד הכיבוש. סדר יום זה מניח, שכל הסדר פוליטי שיאפשר לפלסטינים בשטחים ובתפוצות לממש את שאיפותיהם הלאומיות והמדיניות חייב להיות מלווה בין השאר בהסדר המשחרר קבוצות שונות (פלסטיניות ויהודיות) מדיכוי תרבותי וכלכלי והמאפשר לאזרחי ישראל הפלסטינים לחיות במדינה כמיעוט לאומי בעל זכויות אזרחיות, פוליטיות, חברתיות וקולקטיביות. הפרוגרמה הרב-תרבותית המוצגת בספר זה מחויבת למצע שיגן על החברה ומרכיביה מן המדינה על אלימותה, והיא מקיימת דיאלוג בעיקר עם האופציה הפוסטקולוניאלית של הרב-תרבותיות. י

נחיצותה של הגנה זו עולה, לדוגמא, לאור תגובת-הנגד המתגבשת כיום במערב אירופה וצפון אמריקה כנגד הפרוגרמה הרב-תרבותית ומה שמשתמע ממנה. תגובת-נגד זו נולדה בעקבות האיום שמהווים “האחרים” של אירופה על אירופה הלבנה והבוטחת בעצמה. השעיית שלטון החוק למען “מצב החירום” והמלחמה במה שנתפס כאיום על המדינה מבפנים (למשל “הצו הפטריוטי” שהפעיל בוש בעקבות אסון מגדלי התאומים) מאיצות עוד יותר את המאבק הפוליטי ברב-תרבותיות ונותנות לו לגיטימציה. י

תפיסתנו זו אינה מחליפה את עמדותינו באשר לשלושת המאבקים שעליהם הצבענו לשינוי פני החברה והפוליטיקה בישראל, אלא מציעה מאבק, שחלקו האחד מתנהל במקביל אליהם וחלקו האחר מטמיע אותם בתוכו ורואה בהם מרכיבים שאינם נפרדים ממנו. אם כן, אנו מבקשים לנסח עמדה רב-תרבותית המלווה במאבקים שונים: מאבק אנטי קולוניאלי חריף כנגד הכיבוש הישראלי בשטחי עזה והגדה המערבית; מאבק שמטרתו לעצור את התהליכים ההופכים את ישראל לחברת שוק ניאו-ליברלית, בעלת מבנה חברתי מעוות לא שוויוני ולא צודק; מאבק לשלילת ההסדרים המתגמלים והמעודדים הסדרים אתנו-לאומיים או אתנו-רפובליקניים. עם זאת, אנו מבקשים לציין שאיננו רואים בעמדה הרב-תרבותית שלנו את המילה האחרונה בנושא. עמדתנו פתוחה ובעלת מימד דינמי המתחייב מן השינויים התמידים המתרחשים בחברה. י

***

1995

מכונת הארגון: חקירה ביקורתית ביסודות תורת הניהול

 

יהודה שנהב, הוצאת שוקן

מכונת הארגון מבהיר מזווית שונה את אופיו של הסדר החברתי והכלכלי בארגונים. בתיאור היסטורי מקיף וביקורתי מנתח המחבר את מקורותיה האידאולוגיים של התאוריה הארגונית והניהולית ואת התפתחותה במהלך 120 השנים האחרונות. נקודת המוצא שלו היא נסיונם של מהנדסי מכונות אמריקנים כמו פרדריק טיילור ואלכסנדר המילטון צ’רץ’ להשתמש בשיטות שנועדו לטיפול בבעיות טכניות כדי לפתור בעיות חריפות בתחום יחסי העבודה, תוך הגדרתן של בעיות פוליטיות כבעיות מכניות וביטול חשיבותם של פערים מעמדיים ואידאולוגיים. י

הספר מתמקד בתפקיד שמילאו קבוצה של אנשי מקצוע, המהנדסים־מנהלים, ובעקבותיהם מדעי הניהול ותורת הארגון, בבנייתו של הסדר הארגוני ובצמיחת האידאולוגיה שלו. באמצעות מחקר שיטתי של ספרות הנדסית מראה הספר כיצד החשיבה המכנית במדעי הניהול הלכה והתעצמה ככל שהאלימות ביחסי העבודה גברה, כיצד הפכו שביתות וסכסוכי עבודה ל”אי־ודאות”, יחסים בין אדם ל”מערכת”, התנגדות לסדר ארגוני פורמלי ל”רציונליות מוגבלת” – ועוד שורה ארוכה של מושגים אקדמיים שהביאו לנטרולה של הפוליטיקה והמעטה מחשיבותה. י

כחיבור מדעי בין־תחומי ניצב הספר בצומת דרכים של סוציולוגיה, פילוסופיה, מנהל עסקים והיסטוריה, ומיועד לכל העוסקים בתחומים אלה. כספר עיון מרתק ומגרה למחשבה, הכתוב בשפה שווה לכל נפש, הוא מיועד למתעניינים בהתפתחותם וביישומם של רעיונות המעצבים במידה רבה את חיי היומיום של כל אחד מאתנו. י

לביקורת הספר מאת ענת לייבלר, במגזין סטטוס, אוקטובר 1995 –

לביקורת הספר מאת אברהם מידן, במוסף הארץ, 27.10.1995 –

 20.10.1995 ,לביקורת הספר מאת רמי רוזן, במוסף הארץ –

***

1991

אידיאולוגיות ניהול בעידן הראציונאליות

יהודה שנהב, הוצאת האוניברסיטה המשודרת ומשרד הביטחון

ספר זה מציג את הרקע הסוציולוגי, הפילוסופי וההיסטורי להתפתחות הניהול הרציונלי כתופעה חברתית ואת המיתוסים ואידיאולוגיות העזר, אשר נתלוו להתפתחות זו. החיבור מתמקד במפגש בין העילית הניהולית לבין הרציונליזם של תנועת ההשכלה והמהפכה המדעית, החל מן המאה ה17-. לרציונליות כוח אידיאי רב. יש המאמינים כי באמצעותה מצליח המוח האנושי להתגבר על הטבע ועל העצמות היצרית וההרסנית של האדם. אידיאולוגיות הניהול המתפתחות מתוך השקפת עולם זו מדגישות, שרציונליות אינה תוצאה של טבע המשתתפים בארגון, אלא של תבונת ההנהלה הנובעת מפעולת התכנון, מהפחתת אי הוודאות והשרירותיות ומהגברת היעילות. מיתוס הרציונליות המתמסד הפך לחלק אינטגרלי מחיינו. הצורך בתיפקוד על פי אמות מידה רציונליות נתבע כחלק בלתי נפרד מיחסי הגומלין בינינו לבין המוסדות החברתיים שמסביבנו. יחסי גומלין אלה מעניקים לאמות המידה הרציונליות תוקף מתמשך. הספר מתאר את היחסים המוצלחים בין הרציונליות לבין הפרקטיקה הניהולית, את דרך גיוסם של המדעים ואת ההסדרים המבניים המתוחכמים, אשר איפשרו שליטה בחסותה של האידיאה הרציונלית גם בהעדר בעלות על קניין פרטי, שהיה מאז ומקדם בסיס לסדר חברתי היררכי. י

***

 

ספרים בעריכת פרופ’ שנהב

יהודה שנהב (עורך), “הציונות והאימפריות”, תל אביב: הקיבוץ המאוחד, מכון ון ליר, 2015

קובץ המאמרים הציונות והאימפריות הוא פרי עבודתה של קבוצת מחקר אשר פעלה במכון ון ליר בירושלים בשנים 2011-2010. מיטב החוקרים בתחום מציגים בו עבודות מחקר שמטרתן להחזיר את האימפריות אל תוך הדיון בציונות, ועל ידי כך להעשיר את המחקר אשר מבקש לחלץ את הדיון בציונות מנרטיב של היסטוריה ייחודית הכלואה בתוך עצמה. הספר מבקש למקם את העיסוק בציונות בתוך המטריצה האימפריאלית העולמית כפי שהתעצבה למן סוף המאה התשע-עשרה, ולחשוב באופן רפלקסיבי על המשמעויות של מהלך זה. עם הנושאים שזכו לטיפול מיוחד בספר נמנים שפה והיסטוריוגרפיה, מוסדות פוליטיים, ניהול אוכלוסיות ודגמים של ידע נודד.

-לביקורת הספר מאת חגי רם, בסוציולוגיה ישראלית, יט, 2017 (תשע”ח)

***

עם כריסטוף שמידט, ושמשון צלניקר, ”’לפנים משורת הדין: החריג ומצב החירום”’, תל אביב: הקיבוץ המאוחד, מכון ון ליר, 2009

אירועי 11 בספטמבר 2001 חשפו ברגע טראומטי אחד את הקשר המודחק שבין “הדמוקרטיה הליברלית” לבין “מצב החירום”. בתגובה לאיום הטרור נכנסו ארצות המערב לעידן חדש של אקטיביזם ביטחוני שהופנה פנימה אל תוך חברותיהם, ואקטיביזם צבאי שהיה אמור להשליט סדר דמוקרטי במדינות אסלאמיות. בנסיבות אלה הפך מצב החירום לפרדיגמת עבודה מתמשכת של ממשלים מערביים. ואולם, הגל העכשווי של מצבי חירום יצר כללים חדשים-ישנים שמציבים אתגר לפתחו של תחום לימודי התרבות בדבר משמעותו המשפטית, הפוליטית, הפילוסופית והתיאולוגית של מצב החירום. במקום שבו ניצלו פוליטיקאים את אפקט הטראומה כדי להפוך את פרדיגמת הביטחון לפרדיגמת-על, נחוצה התבוננות ביקורתית חדשה בהשלכותיו של מצב החירום על הסדר העולמי. י

בעיית “החריג” ו”מצב החירום” והקשר שלהם לתיאולוגיה פוליטית ולהיסטוריה העולמית, נדונו במסגרת סדרת הרצאות של סמינר ון ליר בשנת 2005/6, והספר המונח לפניכם הוא תוצר של סמינר זה. שש ההרצאות שבקובץ מבקשות לנסח את מגוון היחסים בין התיאולוגי לפוליטי, ולהציג את סוגיית מצב החירום והחריג מנקודות מבט של דיסציפלינות שונות. כל ההרצאות שבקובץ מתכתבות עם חיבורו של הפילוסוף האיטלקי ג’ורג’יו אגמבן (מצב החירום), המובא כאן בעברית במלואו בפעם הראשונה, בתרגומה של מנואלה קונסוני ודביר צור. י

***

 עם יוסי יונה, ”’גזענות בישראל”’, ירושלים: מכון ון ליר, 2008

מהם התנאים להגדרת תופעה מסוימת כגזענות? האם הגזענות מושתתת בהכרח על הנחה מוקדמת, סמויה או גלויה, בדבר קיומו של גזע? האם כל דיון בגזע (למשל דיון רפואי בגנטיקה) מוביל בהכרח לגזענות? מה הקשר בין ההיבטים הביולוגיים ובין ההיבטים התרבותיים של שאלת הגזע? האם אפשר להפריד בין גזענות לבין עוולות אחרות, דוגמת דיכוי מעמדי, פוליטי או מגדרי? למרות גודש התופעות הגזעניות בישראל, ולמרות הדיון המפורש בנושא זה בזירה הציבורית והפוליטית, השיח האקדמי והאינטלקטואלי בה ממעט לעסוק בשאלות התיאורטיות הנוגעות לגזע, להגזעה ולגזענות. י

גזענות בישראל – ספר ייחודי זה מבקש למלא את החסר; הוא מנסה להגדיר מהי גזענות ולזהות אותה גם כאשר אין לה ביטוי מפורש בשפה, וגם כאשר היא מוסווית בעזרת מנגנוני הצדקה למיניהם. מאמרי הספר עוסקים בגזענות ממגוון היבטים ובוחנים אותה בהקשרים מגוונים, בזמנים שונים וביחס לאוכלוסיות שונות. כמו כן, נעשה בהם ניסיון שיטתי לברר מדוע הדיון בשאלות הנוגעות לתופעת הגזענות נפקד מסדר היום האקדמי בישראל. הספר מבוסס על עבודתה של קבוצת מחקר הפועלת במכון ון ליר בירושלים – “הפורום לחברה ותרבות” – ומאמריו הם פרי עטם של מיטב החוקרים בַּתחום. בספר 13 מאמרי מקור, ונוספו עליהם שני מאמרים מתורגמים שנועדו להשלים את התמונה ולהציג את הנושא מזווית רחבה יותר. ספר זה הוא ראשון בסוגו והוא מציב את סוגיית הגזענות באופן מפורש על סדר היום של החברה בישראל. י

***

עם לואיז בית-לחם, טל כוכבי ויוסי יונה, ”’מחקר ותאוריה בלימודים פוסטקולוניאלים”’, גיליון מיוחד של תיאוריה וביקורת: 29, 2006

***

יהודה שנהב (עורך), “קולוניאליות והמצב הפוסטקולוניאלי: אתנולוגיה של תרגום ומקור”’, תל אביב: הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2004

התיאוריה הפוסטקולוניאלית מתמקדת בהשפעת הניאוקולוניאליזם העכשווי, כמו גם ההיסטוריה הקולוניאלית, על המבנה החברתי, הכלכלי, התרבותי והפוליטי. היא מניחה שגם לאחר קריסתן של המדינות הקולוניאליות הקלאסיות ממשיכה הפרדיגמה הקולוניאלית לשמש גורם מרכזי בעיצוב התודעה המודרנית. האנתולוגיה קולוניאליות והמצב הפוסטקולוניאלי מציגה עבודות תיאורטיות של מיטב ההוגים האנטי-קולוניאלים והפוסטקולוניאלים ומבררת את משמעותן בהקשר הישראלי. בחלק הראשון – טקסטים של פרנץ פאנון (מתוך עור שחור, מסֵכות לבנות); אלבר ממי (מתוך דיוקנו של הכובש והנכבש); אדוארד סעיד (מתוך תרבות ואימפריאליזם); הומי ק. באבא (מתוך שוּליוּת והתרבות בת-זמננו); וגיאטרי צ’קרוורטי ספיבק (מתוך מרקסיזם ופרשנות התרבות). בחלק השני – מאמרי מקור מאת מיטב הכותבים בישראל בשאלות של מרחב, אתניות, לאומיות, הגירה, היסטוריוגרפיה, דת ותרבות. ספר חובה זה ניצב בצומת בין לימודי תרבות, כלכלה פוליטית, היסטוריה, סוציולוגיה, אנתרופולוגיה, פילוסופיה וגיאוגרפיה חברתית. י

***

יהודה שנהב (עורך), ”’מרחב, אדמה, בית”’, ירושלים: מכון ון ליר בירושלים, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2003

לצפיה מלאה באתר כותר, לחצו כאן

ספר זה מעמיד את סוגיית המרחב לבחינה תרבותית, חברתית ופוליטית. מתוך מגוון של פרספקטיבות ביקורתיות, מנתחים הכותבים השונים את משטר המקרקעין הישראלי: הקשר בין אדמה, טריטוריה ולאום; האופנים השונים של הדיבור על הגבול; המקורות הרעיוניים של פיזור האוכלוסין; ותרבות השיכונים בישראל. בכך מציגים הכותבים, בפעם הראשונה בישראל, דיון שיטתי ומלומד המחזיר את העיסוק במרחב, אדמה ובית מן הטכנוקרטים ומשפחת הנדל”ן אל חוקרי התרבות, הגיאוגרפים, הסוציולוגים, ההיסטוריונים והפילוסופים. י

***

עם חנן חבר, פנינה מוצפי-האלר, ”’מזרחים בישראל: עיון ביקורתי מחודש”’, ירושלים: מכון ון ליר, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2002

 לצפיה מלאה באתר כותר, לחצו כאן

 מזרחים בישראל מכנס מחקרים המאירים את מקומם של המזרחים בחברה הישראלית מהיבטים ביקורתיים חדשים. במרכז הספר ניסיונות לחלץ את המבט על המזרחים מן הקטגוריות שהיו מקובלות עד כה בדיון ובמחקר על החברה הישראלית, ולמקמם בעיקר בדיון הפוסטקולוניאלי. היבטים חדשים אלה מבקשים לשחרר את המחקר מן התפיסה של המזרחי כקורבן, ובמקום זאת מפתחים התבוננות כפולה וגמישה שמאירה אתרים חדשים של כינון זהות ומחאה בחברה הישראלית. אחד הצירים המרכזיים שעובר כחוט השני הוא האתגור של הסיפור ההגמוני על התנגדות מזרחית. הסיפור ההגמוני גורס שקו פרשת המים של התנגדות מזרחית מתחיל מאירועי ואדי סאליב (1959), דרך הפנתרים השחורים, מהפך 1977 והקמת ש”ס. לעומת זאת, המחקרים בספר זה מראים שהתנגדות מזרחית מתקיימת כבר עם ההגירה לישראל, ונמשכת באופן רציף על פני זמן ובאתרים שונים כמו מושבי עולים, מוסדות חינוך, פוליטיקה, עיתונות או ספרות. בקובץ זה נבחנת מחדש גם שאלת הזהות המזרחית בתוך מפת הזהויות הישראלית, כאשר זהויות הטרוגניות כגון יהודיות-ערביות עומדות במרכזה. י

 הספר מזמן יחדיו דיסציפלינות מחקר שונות כגון סוציולוגיה, אנתרופולוגיה, היסטוריה, חינוך, פילוסופיה, חקר הספרות או מדע המדינה, ומשלב אותן לאמירה חדשה על המזרחים בישראל. י

***

המבט הפוסטקולוניאלי, גיליון מיוחד של תיאוריה וביקורת: 20, 2000

***